מצפייה בתוכניות המציאות אני יוצאת עם מילון שמסתכם בערך ב-20 מילים: "וואו", "מרגש", "מעניין", עם סיומת צירה בכל הברה סוגרת: וואווה, מרגשה, מעניינה, וגם "ג'וס" לרכילות, "רושם" במקום "כותב", "פיפי" כביטוי לצחוק או בוז ו"סיטואציה" או "אירוע"; שאלות קטועות איברים, כמו "נמשכת?" במקום "את נמשכת אליי?", ברכות כמו "בוקר" במקום "בוקר טוב", "תהליך" מעמיק של שעה (ההגייה הנכונה: "תאליך"), "מטורף" לתיאור כל דבר, גם אם סתמי, ושוב ה"מדויק לי", שמעורר את השאלה לאן הלכו ה"נכון", "מתאים" ו"טוב" ואיך הפכו רבים כל כך למדי זוויות ומחוגות.
וישנו גם "שנייה רגע", כמילות חיבור שאינן בהכרח קשורות לשאר המשפט, "חד-משמעית" ובקיצור "חדמש" שהחליפו את ה"כאילו" ו"כה" במקום "כן", כי לומר "כן" במלואה זה מעייף, ותנועות ידיים שהחליפו את הבעות הפנים, לעיתים כפיצוי על שיתוק השרירים כתוצאה מהזרקות בוטוקס. המון בוטוקס. אבל זה כבר לא עניין של שפה אלא של טעם ושל שפתיים על-אנושיות.
אלו הם ימי חול המועד פסח. זו הזדמנות להעניק ברכה כפולה. האחת, לביטוי "חול המועד". חול שמתכחש לחולו ותובע מעמד חגיגי יותר. השנייה, ברכת חזקי ואמצי לאקדמיה ללשון העברית. בימים הללו בשנת תרס"ג-1903, נוסד מחדש ועד הלשון העברית, לימים האקדמיה, ומכאן שאלו ימי חגה.
אני מדמיינת את המורים מכל המושבות המבודדות שהגיעו לכינוס שנערך בזכרון יעקב והכריזו על העברית כשפת ההוראה הבלעדית בארץ: בגיאוגרפיה, בחינוך גופני, בחשבון ועוד. אני חושבת על ההכרזה החגיגית על אימוץ ההגייה הספרדית ועל הרצינות והאהבה שבה באו לעולם מילים בסיסיות כמו "מחברת", "עיפרון", "סרגל" ו"מדרכה".
כדי לאזן את עיסוקי בריאליטי, אני מתרפקת על שתי רשימות של מונחים שהתפרסמו בעיתונו של אליעזר בן יהודה בתרס"ה–1905. אחת מהן עוסקת בגיאומטריה ובה מילים כמו אניך ואזין - לימים אנכי ומאוזן - וה"מקבלת", הלא היא המקבילית. הרשימה השנייה משנת 1908 מתרכזת בין היתר במונחים הקשורים למורפולוגיה של צמחים ובגדים, ואפשר למצוא בה, בין היתר, את "חזייה", כבגד קצר בלי בית זרוע (שרוול).
שנים לאחר מכן, ב-1938, התפרסמה בעיתון "על המשמר" ידיעה תחת הכותרת "מילון למונחי המטבח". "ועד הלשון העברית פרסם מילון עממי מצויר למונחי המטבח... המילון ישמש עזר רב לכל השואפים להשליט את הלשון העברית במשק הבית. הוא מוציא את ערבוביית המילים הלועזיות השכיחות במסעדות ובאטליזים, בבתי קפה ובבתים פרטיים, ומעמיד את החיים היום יומיים על טהרת הלשון העברית האחידה והמשוכללת.
מעתה ייקרא כל מין דג, כל נתח בשר, כל ירק וכל תבלין, כל מאכל ומשקה, כל תהליך בבישול ובאפייה, כלי מטבח וכלי שולחן בשם עברי, כפי שקראו לו אבותינו בזמן שהלשון הייתה חיה בפיהם, או בשם עברי מחודש לפי רוח הלשון ומקורותיה ההיסטוריים". רשימת המילים כללה בין היתר "אטרייה", "אומצה", "חביתה", "ציר", "צלי", "קציצה" ו"ריבה".
אם שפה היא אכן עדות לתהליכים חברתיים, כלי לניתוח מצבים וביטוי להלך רוח, ואם תוכניות הריאליטי הן אכן תוכניות שמבטאות חלק מהמציאות, נכונה לנו הרבה עבודה עם ארגז כלים די מצומק. איך אומר המשפט הידוע? "גבולות שפתי הם גבולות עולמי". שיהיו לכולנו ימי חול וימי מועד שמחים, והכי חשוב, שתהיה שפתנו טובה אלינו ואנחנו אליה, ואז אולי עולמנו יהיה טוב.
התרעות פיקוד העורף