אני מעלעל לעיתים בכתב עת ששמו "ניו יורק רִוויוּ אוֹף בּוּקְס". זה כתב עת ספרותי רווי שנאה לזכויות אדם, חירות וקדמה, והוא מבטא זאת תמיד במאמרים נגד ישראל המתפרסמים שם. כשאני לוקח גיליון חדש של כתב העת הזה, אין לי ספק שאוכל תמיד למצוא בו טקסט נגד האנושיות במתכונת מאמר נגד ישראל.
גם הפעם, בגיליון 26 במרץ 2026. אני מדפדף ואו, הנה כותרת הזועקת שנאה לישראל: "עבודה מלוכלכת". מדובר במאמר הסתה שהתירוץ המוזר לפרסומו במגזין לקוראי אנגלית הוא תרגום הספר "סיפור חִרבת חִזעה" של ס. יזהר להולנדית. במאמר אין הערכה ספרותית, רק עידוד לשנאה והרבה זריעת בורות.
המאמר פותח ומסביר ש"חרבת חזעה" היא נובלה המבוססת על ניסיונו של יזהר עצמו במלחמה בשנת 1948, ו"היא משל על חורבנו ומחיקתו של כפר פלסטיני".
כך כתוב: "גיבור הסיפור הוא חייל ישראלי שיחידתו פולשת לכפר, מגרשת את תושביו, ושורפת אותו עד היסוד, בעודו צופה באמהות בוכות, בילדים צורחים ובזקנים מתחננים המוצאים מן הכפר ומועלים למשאיות".
כותב המאמר, שמרבה בפירוט היסטורי, מסתיר ומעלים את העובדה שחמש שנים בלבד אחרי השואה הישראלים רק ניסו למנוע שואה חדשה שתכננו הפלסטינים המונהגים על ידי נאצי, בעזרת צבאות מדינות ערב. הוא כותב: "יותר מ־400 כפרים כמו חרבת חזעה התרוקנו מתושביהם בשנת 1948. מאות יישובים יהודיים חדשים נבנו במקומם".
כותב המאמר לא מעיק אינטלקטואלית על קוראיו, ולא שואל מדוע הפליטים האלה לא שוקמו ושגשגו במדינות ערב אחרי שהם גורשו או ברחו במלחמה בעקבות כישלון ניסיון הג'נוסייד שהם זממו. כמו שלמשל מיליוני גרמנים שגורשו משלזיה או מחבל הסודטים אחרי הניצחון על הנאצים (והשאירו בתים ואוצרות שנבזזו מיד), שוקמו ונקלטו בגרמניה. בכלל, מה פתאום מחליטים לכתוב בכתב עת ניו־יורקי לספרות על ספר נשכח של ס. יזהר?
מי כותב המאמר? אה, כן, הייתי צריך לדעת מראש. הוא יהודי שאפילו חי בירושלים, נתן תראל שמו. זה מייאש, אבל לא הכל מייאש בתחום הספרות בעולם. אני שומר על קשר מסוים עם "בית אמיל זולא", שנמצא כשעה נסיעה מפריז לאורך הסיין. זה הבית שבנה לעצמו אמיל זולא, מי שהגן על הצדק ועל דרייפוס, ושילם על כך מחיר יקר, בתחילה בעונש מאסר ובסופו של דבר הוא אף נרצח בגלל תמיכתו ביהודי. הבית שמור, ביקרתי בו, כיום זהו מוסד שמשמר את זכרו של אמיל זולא.
והנה אני רואה שהם מבשרים על הוצאה לאור של ספרון שכתב אמיל זולא. שם הספר: "למען היהודים". את הספר לא מוציא לאור "בית אמיל זולא" אלא הוצאה יוקרתית ונפוצה, בסדרה ששמה "מחברות אדומות". הסדרה הזו כוללת יצירות של סופרים והוגים חשובים, והרבה מסות וטקסטים פוליטיים או אינטלקטואליים איכותיים ורלוונטיים לאדם החושב. אין חנות ספרים בצרפת שאין בה מדף של "האדומים". כשאומרים בצרפת שספר הופיע בסדרה "המחברות האדומות", הכוונה איננה לסתם ספר חדש, אלא לסמל סטטוס אינטלקטואלי.
קצת ממה שכתב אמיל זולא בספרון הזה, כבר הפתיחה היא כזו: "למען היהודים. האם יש צורך לומר זאת? כן, יש צורך. יש צורך לומר זאת בקול רם, לנוכח ההתפרצות הגסה של האנטישמיות, לנוכח השנאה העיוורת המתפשטת ברחובות, בעיתונות, ובקרב חלקים מן הציבור".
וגם: "אין עם בעולם שנרדף זמן כה רב, שנדחה שוב ושוב, שגורש ממדינה למדינה, ושבכל זאת שמר על חיוניותו, על כישרונו, ועל כוחו לעבוד, לחשוב, ליצור. זהו עם ששרד מאות שנים של רדיפות, ומעולם לא חדל לתרום לאנושות".
ועוד: "אם נבקש להבין כיצד הגענו עד כאן, נמצא כי מדובר במסע שיטתי של הסתה. במשך שנים נאמר לציבור שהיהודים שולטים בכל: בכסף, בעיתונות, בפוליטיקה. חזרו על כך שוב ושוב, עד שהשקר נעשה בעיני רבים לאמת".
הגזמתי בציטוטים, רק עוד אחד: "כן, יש יהודים עשירים. אבל יש גם עשירים שאינם יהודים. כן, יש יהודים מצליחים, אבל הצלחה איננה פשע. ומהי למעשה הטענה נגדם? שהם מוכשרים מדי?".
וקטע לתשומת לב מערכת "ניו יורק רוויו אוף בוקס". ככה כותב אמיל זולא, מגדולי הסופרים בעולם: "האנטישמיות אינה אלא התפרצות של יצרים רעים: קנאה, פחד, בורות. היא משתמשת בשקרים, בהגזמות, בהסתה מתמדת. היא מרעילה את דעת הקהל ומעוורת את המוח".
שיר החוות וההתנחלויות
בעת האזעקות הופיעה מולי רשימה כזו:
השומרון: אזור תעשייה אריאל, אזור תעשייה ברקן, אזור תעשייה שער בנימין, אחיה, אעירה השחר, אריאל, אש קודש, בית אל, בית אריה, בית חורון, בני אדם, ברוכין, ברקן, גבע בנימין, גבעת אסף, גבעת הראל, גבעת הרואה, גופנה, דולב, החווה של זוהר, חוות אביחי, חוות בניהו, חוות חנינא, חוות ינון, חוות מגנזי, חוות מלכיאל, חוות מעלה אהוביה, חוות נווה צוף, חוות נוף אב"י, חוות עולם חסד, חוות צרדה, חוות שוביאל, חוות שחרית, חרשה, טלמון, יבוא דודי, כוכב השחר, כרם רעים, מגרון, מכינת אלישע, מעלה לבונה, מעלה מכמש, מצפה דני, נווה ארז, נווה צוף, נופי נחמיה, נחליאלי, ניל"י, נעלה, נריה, עדי עד, עופרים, עטרת, עלי, עלי זהב-לשם, עמיחי, עפרה, פדואל, פסגות, קידה, קריית נטפים, רבבה, רחלים, רימונים, רמת מגרון, שבות רחל, שדה אפרים, שילה, תל ציון.
איזה שיר. יופי לפי א"ב. כל אדם צריך לרשום לעצמו את השמות האלה ולדאוג לבקר לפחות פעם אחת בכל אחד מהם. מהר, לפני שלא תהיה שם חניה בעוד כמה שנים.
פינת השלולית
נסיכה הלכה לישון בתקופה האחרונה, וככה היא אמרה לעצמה: אני מתפללת לפני השינה שתהיה אזעקה ואז אראה במקלט את השכן הצפרדע שמצא חן בעיניי, והוא יחשוב שאני נראית טוב גם בשעה שתיים בלילה, ולא יחשוד שהתאפרתי לפני השינה, וסוף־סוף הוא יציע לי לצאת, ונתאהב, ואתן לו נשיקה, והוא יהפוך לי לנסיך ויהיה לנו סיפור אהבה יפה על אהבה בזמן מלחמה.
התרעות פיקוד העורף