לאחר שחגגנו בחנוכה את הניסים שחוללו המכבים, בפורים את הנס שחוללה אסתר, ואתמול חגגנו את נס יציאת מצרים, אנו שבים לעסוק בהשלכותיו של נס מסוג שונה. כזה שבעייתי לדבר עליו, קל וחומר לחגוג אותו במונחים של נס. זהו נס שהורתו ולידתו באסון.
לאחר השואה, כאשר קמה המדינה היהודית כמקלט בטוח וכחוף מבטחים לכל יהודי נרדף, האמנו כי הגענו למנוחה ולנחלה. אבל אז הגיע 7 באוקטובר וסדק את תחושת הביטחון שמדינת ישראל וצה"ל אמורים היו להקנות לעם היושב בציון ובתפוצות. דווקא בישראל התחולל, כמעט באין מפריע, פוגרום שגימד את קודמיו, אבל היה זה גם האירוע שחשף את המלכודת שארבה לישראל בהמשך הדרך, שלולא אסון אוקטובר ספק אם הייתה נחשפת בעוד מועד.
או שיתממש תסריט פחות מלהיב, שבו בעקבות פעולה צבאית בהורמוז או בח'ארג, תבחר המנהיגות הבלתי צפויה של איראן בברירת שמשון - ותצית את הנפט בח'ארג, בסעודיה ובאמירויות. בתסריט הזה יפרוץ משבר אנרגיה עולמי קשה. זמנים כאלה מזמינים פורענות. כי כשהמונים מוסתים מחפשים אשמים - המועמדים הטבעיים ללהק את תפקיד השעיר לעזאזל הם היהודים ומדינתם.
במצב עניינים זה ליכוד השורות הפנימי אינו אופציה אלא חובה קיומית. ובישראל יש רק אזרח אחד שבידיו המפתח לאחדות, וזהו האזרח מספר אחת, נשיא המדינה. לנשיא הישראלי יש יתרון בולט על פני מלך דוגמת מלך נורווגיה, המכהן כאזרח הראשון בזכות אבות ולא בגין סגולותיו. כך גם ראש המדינה באוסטרליה, שהוא מושל שמונה על ידי מלך בריטניה. נשיא ישראל נבחר על ידי הכנסת, וכמו הממשלה הוא מקבל דרכה את הגושפנקה של בחירת העם. רצה הגורל, ובימים אלה בידי הנשיא הכלים החוקתיים הדרושים לאחד את העם. זאת בתנאי שילמד מנשיא ארה"ב שכדי להשפיע באמת, צריך לקחת סיכונים.
הוויתור של בגין
סמכות הנשיא רחבה, והוא אינו כפוף לביקורת משפטית, למעט בעילת מניעים מושחתים או חוסר סבירות קיצוני. הנשיא חייב לפעול רק על פי מצפונו, חוש הצדק והשיקול הלאומי הכולל. עצתי לנשיא היא לא לעכב את החלטתו ולהודיע לציבור עוד בעיצומו של חול המועד על החלטתו.
"בגלל נימוקים אלה, ולאחר שיקול דעת מעמיק, הגעתי למסקנה שנכון להעניק חנינה מלאה, ללא סייג או תנאי, לבנימין נתניהו על כל העבירות אשר הוא, בנימין נתניהו, ייתכן שביצע או שלקח בהן חלק בתקופה שבה כיהן כראש הממשלה".
הנבואה של גביזון
עד כאן החנינה שעוררה סערה ורינונים בזמן אמת, אך במבחן ההיסטוריה נתפסת כהחלטה נכונה שהשיגה את מטרתה. פורד קיבל את ההחלטה, אף שהיו לו כל האופציות לחמוק ממנה לתשואות התקשורת, לפי צו מצפונו, אף שידע שישלם עליה מחיר פוליטי כבד. פורד גם הוסיף נקודה שיש לייחס לה משקל לא מבוטל: המשך הליכים משפטיים ארוכים עשוי להביא ל"חוסר צדק", כי קיים קושי להבטיח משפט הוגן לנאשם ששימש כנשיא.
יצחק הרצוג הוא דוגמה ייחודית של מי שמשלב את שתי האסכולות המרכזיות למינוי ראש מדינה: הוא נבחר בכנסת כשבעורקיו כבר זורם דם של נשיא. כמו טלפון נייד המונח על משטח הטענה ובמקביל מחובר למטען. הוא יודע שספק אם גם מקלט ובתוכו ממ"ד יסייע לו מול המתקפה האכזרית הצפויה לו מחבריו בשמאל, אבל הוא גם יודע שבתוך ליבם יודעים רבים מהם שבשקלול המרכיבים, מדובר בהחלטה הנכונה בעת הזו - ובבוא הנשיא למנף אותה לאחדות, הוא יזכה לתמיכה נלהבת מראש המדינה שמעבר לים.
התרעות פיקוד העורף