1.
במסגרת היחסים המצוינים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא הונגריה ויקטור אורבן, שהיה לראש המדינה היחידי באירופה שהסכים שלא לעצור את נתניהו (ואירח אותו ואת רעייתו כיד המלך), הורה ראש הממשלה לשר החוץ לרכוש להונגריה מתנה - מכשיר CT בעלות של מיליון וחצי דולר, מכספי הציבור בישראל, וזאת בשעה שבקריית שמונה "מתים" למכשיר אחד שכזה.
2.
ישנו פער גדול בין צבירת כוח צבאי־יבשתי גדול בידי מעצמה כמו ארה"ב לבין הפעלתו, בעיקר כשמדובר באמריקה למודת הטראומות מווייטנאם, אפגניסטן ועיראק, ובוודאי כשלאלו מתלווים ספקות מתוך הבית הלבן ומהמפלגה הרפובליקנית. דבר אחד כבר ברור מהמלחמה המשותפת לארה"ב ולישראל מול איראן: היעדים שהוצבו בפומבי לא היו צנועים דיים, היוהרה ושכרון הכוח והאיומים בלטו לעומת הניסיון והאחריות ותיאום הציפיות, והייתה כנראה הערכת חסד לגבי המנטליות האיראנית והיכולת להפיל שלטון בקלות.
ההישגים הצבאיים של ארה"ב וישראל במלחמה הזאת הם אדירים. באיראן (וגם אצלנו) עדיין לא מבינים את עוצמתם ואת פניה של איראן הצבאית אחר המכות שספגה ולאור התשתיות שחוסלו או נפגעו קשה. נכון, יכולת השיקום האיראנית תמיד קיימת, יצר הנקם בשיאו והמוטיבציה תהיה. והשאלות כעת מכל הצדדים הן איך ומתי מסיימים?
כרגע, הדבר הבולט הוא שגם איראן וגם ארה"ב חותרות להסכם. דונלד טראמפ מאיים, צובר כוח צבאי, כשהוא מודע לנזקים בארה"ב ובעולם, אבל רוצה ומעדיף הסכם. האיראנים מלקקים פצעים, מופיעים בתקשורת מסודרים, מגולחים ונחושים, אבל חייבים הסכם. והסכם כזה, לכשיושג, יהיה חייב לכלול את פינוי האורניום משטח איראן והבנות לגבי ייצור טילים בליסטיים. וגם אם יחזיק כמה שנים בודדות - דיינו.
3.
הרמטכ"ל אייל זמיר מבין מצוין שהוא מנהל בימים הללו, בנוסף למלחמה תובענית, רב־זירתית ורב־שנתית, גם את המאבק על השליטה בצה"ל. הוא מודע לחלוטין שמולו ניצבים כוחות לא מבוטלים שמעוניינים להפקיע מידיו את הפיקוד על הצבא בכל הקשור למינויים, נורמות, ערכים, רוח הצבא ומערכת המשפט של צה"ל, כמו גם את תחום החינוך, כוח האדם ועוד. הוא מבין מצוין שפועלת מולו מכונה משמעותית של דה־לגיטימציה להחלטותיו, למעמדו ולאמירותיו, שתכליתה להטיל עליו מורא, פחד משתק וחשש מעימותים.
זה לא רק מינויים בכירים בצבא, ולא רק שליטה ביחידות המנהל האזרחי בשטחים, ולא רק גיבוי לפשעים לכאורה שנעשים שם על ידי טרוריסטים יהודים, שמעשיהם עלולים לפתוח חזית נוספת - זהו גם קרב על פניו של הצבא, על תדמיתו ועל ערכיו.
4.
שקדי הוא אדם וקצין ישר וערכי, וגם חבר. אני ואתם רוצים שהוא יהיה בחיים הציבוריים שלנו, בהנהגה הלאומית, ב"כוח התיקון הלאומי" שנצטרך להקים כאן. למען הילדים, הנכדים, ולמען המשך המפעל הציוני, שבעיניי עוד נכונו לו עלילות ואתגרים. אני רוצה (ואתם רוצים) ששקדי יהיה שר החינוך הבא של מדינת ישראל. לא מפני שהוא אלוף וטייס - אפילו למרות זאת, ובעיקר כי הוא אדם ישר, ערכי, ואיש חינוך הרבה יותר מטייס קרב מהולל.
שקדי כבר עשה קריירה צבאית מרשימה, ואפילו קריירה עסקית קצרה באל־על ועוד, אבל אסור לשחרר אותו מהאחריות לתיקון, לשיקום, לריפוי ולהחזרת מדינת ישראל למסלול של שפיות, ערכיות והצבת היעדים לדור הבא. לא אותו ולא שכמותו - גברים ונשים שבכוח נקים אותם מכורסאות המנהלים או מכורסאות הטלוויזיה ונדרוש מהם: התגייסו למילואים, שלבו ידיים והובילו לשינוי. וזה בכלל לא אכפת לי באיזו מפלגה זה יהיה - של בנט, ליברמן, איזנקוט, או במפלגה חדשה של הליכוד, ככל שתקום כזה. שקדי ידידי, תתכונן, אנחנו לא נרפה. לא ממך ולא משכמותך.
5.
לפני פחות משנה, לראשונה בחיי, יצאתי לחופשה בתאילנד, שבוע בקוסמוי, ושכחתי מיד איזה יום היום ומהי השעה. חופשה. חזרתי ונשבעתי לצאת שוב, כי שם חוויתי לראשונה מנוחה וחופשה של ממש. והנה, קבעתי מועד לאחר החג, וביטלו לי את הטיסה, כמו לרבים וטובים, אבל הכל משמיים והכל לטובה, כי אני חושב שזה זמן להיות כאן במלחמה עם המשפחה ועם החברים, ועוד יהיה זמן לחופשות. אז תשמרו על עצמכם, צייתו בקפדנות להנחיות פיקוד העורף, אל תעשו לעצמכם הנחות ואל תגידו "יהיה בסדר". זה מסוכן. שנהיה טובים וראויים. מועדים לשמחה ושבת שלום.
התרעות פיקוד העורף