אז נכון, מי שמגישים הסתייגויות לתקציב הם בדרך כלל הח"כים מהאופוזיציה, אז חלקם לא התעמקו באותיות הקטנטנות ותמכו בהסתייגויות. וראו איזה יופי של תרגיל, ההסתייגויות התגלו כתוספת לתקציב שהח"כים מהקואליציה הצליחו להסוות בדרך יצירתית והכל בשביל מה, על מנת לסחוב עוד 780 מיליון שקל מתקציב המדינה ולממן מוסדות אנטי-ציוניים חרדיים שמעודדים השתמטות, במקום למגן את הצפון ולהקל את הנטל עליו.
מחזה פתטי משהו, אך בעיקר ציני. כמו היו בריוני השכונה מתגלגלים מצחוק למראה חבורת חנונים ממושקפים שחוזרים בשעת לילה מאוחרת הביתה, דורכים בטעות על החבל שמתחו הבריונים על השביל, מועדים ונופלים. המשקפיים עפים הצידה, התיקים והטלפונים הניידים נשמטים מהידיים ומתפזרים בבוץ - והבריונים משתלטים חיש מהר על הסחורה, טומנים את השטרות, את כרטיסי האשראי ואת הטלפונים החכמים בכיסים, ולועגים להנאתם לחנונים. חחח, תראו איך עבדנו עליכם. נא בעין. יש כסף לחגוג.
אז יש לי כמה חדשות בשבילכם. דבר ראשון, גם אלמלא נרדמו מספר חברי הכנסת מהאופוזיציה בשמירה, גם לו עלו בשעת מעשה על התכסיס, התוצאה הייתה אותה התוצאה. מה שלא הולך בעורמה, הולך בכוח. אלמלא היו החנונים הממושקפים מועדים ומחליקים על השביל, הבריונים היו מפוצצים אותם במכות ומשתלטים על הכסף. לקואליציה רוב מוחלט, כך שהיו מעבירים את ההסתייגויות אם בתכסיס ואם תוך גיוס הרוב.
אצלנו זה לא אמריקה, אין סמכויות לזרוע המחוקקת שהזרוע המבצעת לא יכולה לבטל בהינף יד. לממשלה רוב בכנסת, אחרת הייתה נופלת. ומכיוון שלא נדרש רוב מיוחס לבזבוז כספי המדינה, מדובר במשחק מכור מראש.
שבירת המסורת
ולהמחשה, לא אחת בשנת בחירות לא אושר תקציב מדינה. כך למשל בשנת 2019, שבה התקיימו שתי מערכות בחירות (באפריל ובספטמבר), לא אושר תקציב כלל והמדינה פעלה לאורך השנה על בסיס תקציב המשכי; גם בשנת 2020, לאחר מערכת הבחירות השלישית בתוך שנה, לא אושר תקציב בזמן והמדינה המשיכה להתנהל לפי תקציב 2019; ובשנת 2021 המצב הגיע לשיא, כאשר אי-אישור התקציב עד המועד החוקי הוביל לפיזור אוטומטי של הכנסת ולבחירות נוספות, וגם אז נמשכה ההתנהלות לפי תקציב המשכי.
אולם גם לפני המשבר הזה היו תקדימים. בשנת 2013, ערב הבחירות לכנסת ה-19, לא אושר תקציב מראש והמשק פעל בתחילת השנה על בסיס תקציב המשכי עד אישור תקציב דו-שנתי בהמשך; בשנת 2009, לאחר הבחירות לכנסת ה-18, לא היה תקציב מאושר בתחילת השנה והמדינה פעלה זמנית לפי תקציב המשכי; וגם בשנת 2006, לאחר הבחירות לכנסת ה-17, התנהלה המדינה בתחילת השנה ללא תקציב מאושר עד לאישורו בהמשך - כך שמצבים כאלה ליוו לא פעם שנות בחירות, גם אם לא בעוצמה וברציפות החריגות שנראו בין 2019 ל-2021.
וכל כך למה? בגלל מכלול סיבות, ובראש וראשונה משום שכל שותפה קואליציונית מבקשת להוכיח לבוחריה כי היא נלחמת עבורם כלביאה על חשבון השותפות היריבות. ואין לראש הממשלה עניין לשמר את הקואליציה כי ממילא הולכים לבחירות, אז כל אחד יכול להפגין שרירים.
כל ממשלה הייתה מתפרקת כשחצי שנה לפני מועד הבחירות עליה להעביר תקציב לא פופולרי בלשון המעטה. אתם יודעים מה, בסדר, לא מפרקים ממשלות בשעת מלחמה, אז יש יופי של פתרון: נתניהו היה יכול להגיע להחלטה משותפת עם האופוזיציה על תאריך בחירות מוסכם. מה כבר ההבדל בין תחילת ספטמבר לסוף אוקטובר או תחילת נובמבר? בשביל מה להעביר תקציב עמוס בגזירות שעשוי לכרסם בתמיכה במפלגתו תוך חודשים ספורים?
כל ממשלה בתולדות המדינה הייתה נסדקת/מתפזרת/מחליפה הרכב קואליציוני/מוותרת על העברת תקציב דרקוני בשנת בחירות. כל ממשלה, להוציא הממשלה הכי כושלת בתולדות המדינה. למה? משום שנתניהו, כבר אמרנו, הצליח לשנות את כללי המשחק ולפרק למחצה את השיטה הפרלמנטרית. אצל המפלגות מחוץ לגוש, השיטה עדיין השיטה הפרלמנטרית. בתוך הגוש, השיטה היא שיטה נשיאותית אבל ללא בלמים ואיזונים. כי לרשות המחוקקת, כבר אמרנו, אין סמכויות, ואשר לרשות השופטת, הגוש מנהל נגדה מסע צלב יצרי, מתלהם ובעיקר מוחצן.
הצדיק והעגלה
בממשלות הקודמות השותפות הקואליציוניות התחרו אחת בחברתה ורבו על חלקן בעוגה. בממשלה הנוכחית השתנו כללי המשחק. לא יורים בתוך הנגמ"ש, כלומר בתוך הגוש, ואת הסכינים שולפים אך ורק בשביל לפרוס את העוגה. יש מספיק לכולם. אם חסר כסף למפלגה זו או אחרת, הפתרון לא יפגע בחברתה לממשלה.
אפרופו בריוני השכונה, דמיינו לכם קבוצת בריונים שהשתלטה על בניין יוקרתי. רעייתו של בריון אל"ף רוצה לצבוע את הקירות בחדר המדרגות בוורוד צועק, אשתו של בריון בי"ת דורשת שוער שיסחב את התיקים שלה, ובריון גימ"ל חולם לקיים חוג אגרוף במבואה, כניסה בשעות האימונים לגברים בלבד. אין שום צורך במריבות, כי אפשר למשוך עוד ועוד מקופת ועד הבית, הדיירים הפראיירים ישלמו.
אין לו בכך צורך פוליטי מיידי. התקציב עבר, והממשלה ממילא לא צפויה להתפרק. הסיבה פשוטה - לא יציבות הממשלה מעניינת אותו, אלא יציבות הגוש. לכן גם לא התרחשה כאן פוליטיקה קואליציונית רגילה. אין עוד קואליציה במובן הקלאסי, אלא גוש אחד שמתיישר בסוף מאחורי הנהגתו.
זוכרים את הסיפור על הצדיק שהעגלה שלו נקלעה לגשם ולבוץ זמן קצר לפני כניסת השבת, אז הוא חולל נס כך שלכולם כבר הייתה שבת ורק לו וליושבים בעגלה עדיין היה יום חמישי? כך נראית המערכת היום: מחוץ לגוש ממשיכים לשחק לפי הכללים הפרלמנטריים - תצליחו, תקימו ממשלה; לא תצליחו, תישארו באופוזיציה או תצטרפו לגוש. בתוך הגוש, לעומת זאת, אין אופציה אחרת: המפלגות נעולות יחד ואינן יכולות להצטרף לממשלה מחוץ לו.