לא רק לומדים "על" האחר - המהפכה מלמטה שמכניסה את האחדות לעם | ד"ר רנית בודאי-היימן

התשובה נמצאת ממש לנגד עינינו: אם לכידות חברתית של דתיים, חילונים ומסורתיים היא צורך לאומי, ואם הכל מתחיל בחינוך, אז הפתרון פשוט - והוא כבר מיושם בעשרות רשויות מקומיות

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
כניסה לבית ספר במבשרת ציון, 1.9.25
כניסה לבית ספר במבשרת ציון, 1.9.25 | צילום: אורן בן חקון, פלאש 90

יש סיפור ידוע על אדם שאיבד דבר יקר. הוא מחפש אותו שוב ושוב, ובסוף מוצא אותו דווקא מתחת לפנס. כך בדיוק נראית הכמיהה הישראלית ללכידות חברתית.

כולם מדברים עליה. כולם מזהים את הצורך. כולם מבינים שהחברה הישראלית משלמת מחיר כבד על קיטוב, על הסתגרות, על חיים בשבטים נפרדים, עם מעט מדי מפגש, מעט מדי היכרות ומעט מדי שפה משותפת. וכולם גם יודעים לדקלם את המשפט הנכון: הכול מתחיל בחינוך.

דמיינו ליד שער בית הספר אמא חילונית בג'ינס וטי-שירט אוחזת ביד הבן שלה, לצד אבא עם כיפה וציצית שאוחז ביד הבת שלו, מחכים שהשומר יפתח את השער. הילדים חברים ושרים יחד את הטרנד החדש מהטיקטוק, ועם הישמע הצלצול רצים יחד לכיתה, לומדים יחד יהדות ולומדים יחד אזרחות. בינתיים ההורים קבעו פגישה של שתי המשפחות לארוחה משותפת בשבת.

עכשיו תפסיקו לדמיין. ב-25 השנים האחרונות נולדה מהפכה מלמטה בעשרות רשויות מקומיות בישראל. ארגון מיתרים בונה מרחבי חיים וחינוך של תלמידים דתיים, חילונים ומסורתיים הלומדים יחד בצוותא. לא רק לומדים "על" האחר, אלא לומדים וחיים איתו. לא מתוך טשטוש זהויות, אלא להפך: מתוך בירור זהות, מתוך כבוד במפגש בין זהויות, מתוך מחויבות לאתוס משותף, לחיים של כולנו כאן יחד, בערבות הדדית, ומתוך אמונה בפריון הטמון במפגש עם מי שלא חי בדיוק כמוך.

זה לא חינוך לסובלנות מרחוק. אלה לא רק דיבורים על "כלל ישראל". זה לחיות את כלל ישראל. בהפסקה. בשיעור. באסיפת הורים. במפגש קהילתי.

לכידות חברתית לא נולדת מהרצאות על לכידות חברתית. היא נבנית בהרגלים הקטנים של היומיום: מי יושב לידך בכיתה, עם מי ההורים שלך נפגשים, את מי אתה לומד לכבד, עם מי אתה מתווכח בלי למחוק אותו, איזו תפיסת עולם אתה מביא לשולחן, וכמה משמעותי לגלות שהיא שונה כל כך מתפיסת העולם של החברה שאיתה את קופצת בחבל בהפסקה, או של החבר עם הכיפה שתמיד בוחר אותך ראשון לקבוצה בכדורגל.

בדיוק עכשיו, כשאנחנו בעיצומו של חג הפסח, חג שבו אנחנו מספרים שוב ושוב איך הופכים מקבוצת עבדים לעם, כדאי לשאול גם איזה עם אנחנו רוצים להיות כאן. לא רק חזק מבחוץ, אלא גם מחובר מבפנים. לא רק כזה שיודע להתגייס בחירום, אלא כזה שיודע לחיות בצוותא בשגרה.

להפסיק לחפש רחוק

הסיפור הזה, ברבגוניות שלו, הוא הסיפור של כולנו. הוא הסיפור של החינוך המשלב. ואם רק נביט, נגלה שהפתרון לבעיות העמוקות שהחברה שלנו מתמודדת איתן בשנים האחרונות מונח ממש כאן לפנינו.

תגיות:
חינוך
/
החברה הישראלית
/
אחדות
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף