הצדיק יהודה אריה ליב, האדמו"ר השני של שושלת חסידות גור, הידוע בשם ספרו על התורה "שפת אמת", הבין, קלט והסביר את הסיפור של התנאים בבני ברק באופן מקורי ונועז. חידוש נפלא.
המעשה עם התנאים לא קרה בליל הסדר, אלא בליל חול רגיל מלילות השנה.
כך כותב שפת אמת: "ואינו רחוק לומר כי מעשה בבני ברק היה בלילה אחרת, שהיו מספרין אותה הלילה ביציאת מצרים עד אור הבוקר – דאי לאו הכי קשה פשיטא".
כלומר, אם אכן התנאים ישבו בבני ברק בליל הפסח וסיפרו ביציאת מצרים, הרי פשיטא - טבעי ומובן שבליל הסדר דיברו ביציאת מצרים. אבל המפגש הזה של התנאים היה בליל חול מלילות השנה, והחידוש הוא שבלי שום קשר ועיתוי לפסח הם דיברו וסיפרו ביציאת מצרים.
אם כן כיצד עזבו את בתיהם בחג כמו פסח?
החידוש המקורי של "שפת אמת" והאסמכתה שמביא נכדו "הלב שמחה" הם הוכחה לחשיבות העצומה, למשמעות המרכזית, למובן הרוחני החיוני של סיפור יציאת מצרים בדת וביהדות.
אין סיפור בתולדות עם ישראל שקיבל ונהנה ממאמץ חריג ובלתי רגיל בהיקפו שמטרתו אחת ויחידה - לתעד, להנציח בהקפדה דוקומנטרית קיצונית כזאת את סיפור יציאת מצרים.
מעמד קבלת התורה בהר סיני לא מקבל מקום והיקף כזה של תיעוד והנצחה כיציאת מצרים.
עשרת הדיברות מתחילים במילים "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". למה לא "אשר בראתיך"? כי אין ולא היה אירוע בתולדות העם היהודי שדומה ומשתווה בחשיבותו ובחיוניותו הרוחנית ליציאת מצרים.
זאת גם הסיבה לצו המוזכר בהגדה: חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים. כנראה זאת גם הייתה הסיבה שהתנאים סיפרו ביציאת מצרים. כל אחד מהם סיפר איך הוא עצמו "יצא ממצרים".
לחשיבות הכל כך מודגשת לסיפור יציאת מצרים יש עוד הסבר: בבריאת העולם הקב"ה ציווה "וירדו בדגת הים ובעוף השמיים ובבהמה (בראשית א', כ"ו). האדם יכול ומותר לו לשלוט אך ורק בדגת הים ובבהמה. אסור לו לשלוט בבני אדם.
פרעה מלך מצרים היה היצור האנושי הראשון ששעבד בני אדם, ששלט בעם. דבר אסור ופסול בתכלית. השחרור משעבוד מצרים, שעבוד ראשון של בני אדם, הוא לכן אירוע שחייבים לזכור לתמיד, בכל עת ובכל שעה.
התרעות פיקוד העורף