בעוד טייסי חיל האוויר שלנו, בסיכון אישי לא מועט, ממשיכים לכתוש מדי יום את היכולות הצבאיות של איראן, ובעוד אוגדות של צה"ל מנהלות קרבות יבשה בדרום לבנון במחיר דמים, ממשיכה הקואליציה להחליש את המדינה כולה. והיא לא עושה זאת במקריות או משיקול דעת מוטעה, אלא במודעות מלאה ובהתמדה, ללא הרהורי חרטה ובכמה מישורים במקביל.
ראשית, הפקרת תושבי צפון המדינה: יציאה למלחמה מול חיזבאללה בלי שהממשלה טרחה קודם לכן להעניק לתושבי הצפון תנאי מינימום של ביטחון, ממ"דים ביתיים או מקלטים שכונתיים ראויים.
מאז תום 2024 חלף זמן משמעותי. היינו רשאים לצפות שממשלה אחראית, לאחר שיזמה את שיבת תושבי הצפון לבתיהם, תפעל בתנופה כדי להבטיח להם הגנה בסיסית בפני רקטות וטילים ותעשה מאמץ עליון לחיזוק התשתית הכלכלית באזורם. שתעשה כל מה שאפשר כדי להמעיט את העול השוחק המוטל על כתפיהם בחבל ארץ זה, כולל מתן עדיפות בתקציבים והשקעות מסיביות. ההפך קרה. הממשלה הפקירה את ביטחונם של תושבי הצפון ואת שגרת חייהם. ועתה, ללא בושה היא מבקשת מהם שלא לנטוש את בתיהם.
שנית, ניצול נבזי חוזר של חיילי המילואים המשרתים: שוב להטיל עליהם עומס אישי ומשפחתי, שוב לדרוש מהם לשאת במלוא הנטל הביטחוני, ובאותו הזמן ממש לעודד שחרור מכל עול של לא פחות מ־100 אלף צעירים במגזר החרדי. זוהי הפגיעה החמורה ביותר בעקרון השוויון שאותו יכולה מדינה ליצור. וצה"ל עצמו הופך שותף לעוול זה. בהיעדר חוק מיוחד העוסק במגזר החרדי, צה"ל אמור להפעיל במלוא הכוח את חוק הגיוס הכללי, שחל גם על צעירי מגזר זה.
שלישית, מתן אפשרות לקבוצות חוליגנים מתוך המתנחלים לפגוע בפלסטינים המנהלים חיי שגרה ביהודה ושומרון: לשרוף בתים ורכוש, להכות ואפילו לירות. וכל זאת מול עיני העולם כולו, בדרך המעוררת שנאה כלפי ישראל, שוחקת את מעמדה בעולם ומתדלקת את גל האנטישמיות. קבוצות אלימות מקרב המתנחלים גורמות נזק אדיר, בעוד הממשלה אינה אוזרת כוח להילחם בהן, כמוטל עליה.
רביעית, שימוש מושחת במשאבי המדינה: תיעול של 7.3 מיליארד שקלים מתקציב 2026 לצרכים קואליציוניים ולמשרדים מגזריים, ושוב, כמובן, עבור החרדים והמתנחלים, תוך המעטת התקציבים המופנים לבריאות, לחינוך ולשכבות החלשות בחברה. תקציבי מדינה משמשים ל"כליאת" תלמידי הישיבות ללא לימודי ליבה, כך שהם לא יוכלו בעתיד לעבוד למחייתם, להשתלב בחברה ולתרום לכלכלת המדינה. ושלא ישתמע מדבריי כי לצעירים בישראל אין זכות לחבוש את ספסלי הישיבות. אדרבה, שילמדו את תורת ישראל ככל שיחפצו, אך הם אזרחי המדינה וככל האזרחים עליהם לתרום לביטחון המדינה ולכלכלתה. זהו תנאי בסיסי הטמון במושג אזרחות. ודי עם הצביעות שלפיה לימוד תורה הוא משימת־על הפוטרת אדם משמירה על מדינתו ועל חייו.
וחמישית, התעלמות מוחלטת כמעט מהשפעת מעשי הממשלה על מעמדה ותדמיתה של ישראל בעולם ואף על הפגיעה ביהדות העולם, שתמיכתה בישראל הולכת ונחלשת. אכן, ביטחון ישראל נמצא בפסגת האינטרסים, אך צריך לנהל את המלחמות בדרך המביאה בחשבון גם את גל האנטישמיות בעולם. את המאבק מול חיזבאללה מוטב היה לנהל בעתיד, בנפרד מהמתקפה על איראן.
ובתוך כל אלה לא חדלה הקואליציה מלקדם חוקים המפלגים את העם. המלחמה הנוכחית התחילה באופוריה כללית, בעיקר משום שהמלחמה מנוהלת בשיתוף ארצות הברית. אך האופוריה תפוג והעייפות תגבר. וחוקי הקואליציה, המכוונים להחליש את שומרי הסף ומערכת המשפט ולחזק את השלטון המרכזי - מפלגים, בעוד אנו זקוקים לאחדות.
הצבא נלחם, עסקים נאבקים על קיומם, העורף סופג ומגבה את צה"ל - והקואליציה ממשיכה לנוע בדרכה המבישה ונטולת הערכים. היא לא תעשה שום פעולה למען המדינה אם היא תעריך שיש בכך סיכון כלשהו להמשך שלטונה. להפך, היא תמשיך לפעול נגד המדינה ועתידה אם תעריך שהדבר יחזק את המשך שלטונה.
התרעות פיקוד העורף