יש לי דילמה. מצד אחד אני "מר בטיחות". אני מקפיד על הנחיות פיקוד העורף בצורה מוחלטת. אני ההוא שנשאר בממד עד להתראת "האירוע הסתיים". כשאני בקניון ויש אזעקה - כולם יוצאים מהממ"ד אחרי שלוש דקות ואני האחרון שיוצא, אני גם לא מרשה לילדיי לעמוד ליד החלון בתוך הממ"ד, וגם עוצר את הרכב בכביש כשצריך, מתרחק ומשתטח על הרצפה. מצד שני, אני חושב שלמרות שמסוכן שם בחוץ בטיחותית, הפגנות נגד הממשלה בזמן מלחמה חייבות להתקיים.
למען ההגינות אפשר וצריך להיות מודאגים לגבי הזמן שייקח לכמה אלפי מפגינים לרדת למטה במיוחד אם לא תהיה התראה טרם אזעקה והדוחק והלחץ בכניסה למדרגות, אך מתחת לכיכר הבימה נמצא המקלט הגדול בישראל שיכול להכיל אלפי אנשים, עם מדרגות ענק רחבות אוטומטיות שיורדות אליו ישירות. יש גם כניסות נוספות לחניון - כלומר מפגינים רבים יכולים לרדת במקביל למרחב המוגן.
אין סיבה להתרגש מהמתקפות. מדובר בעיקר בקו שמגיע מהשלטון, משופריו ומתומכיהם בתקשורת. אותם אנשים שמביעים לפתע "דאגה עמוקה לשלום המפגינים" (אף שברור שאינם מחבבים אותם), ואלו גם אותם אנשים שמגנים בחריפות חסימות כבישים בקפלן, אך שותקים כמו דגים בחסימות במקומות אחרים.
כבר מספר שבועות מנהלת המדינה מלחמה שהולכת ומתארכת. ככל שתתארך המלחמה תגבר הביקורת. למרות המורכבות, זכותו של הציבור להשמיע אותה גם במחיר הסתכנות, אך ניתן לראות שהממשלה ותומכיה מנסים בסך הכול בשלל אמצעים לסתום להם את הפה.
התרעות פיקוד העורף