הפרשנויות המתלוות לדיווחים שלפיהם ישראל הפכה לנטל בקרב מצביעים דמוקרטיים הן יותר ממוגזמות. הן לא נכונות. גם הנתונים של סקרי דעת קהל, שהדיווחים מביאים כאסמכתות למסקנות על מה שמוגדר "שפל חסר תקדים" בהיקף התמיכה בישראל במפלגה הדמוקרטית הם לדעתי לא בדיוק תמונת-מצב נכונה על היחס לישראל במיגזר, בשטח ובמציאות של המצביעים הדמוקרטיים.
מה שחסר בכל הדיווחים האלו ונעדר בפרשנויות הוא המודעות להבדל המהותי בין היחס לישראל כאל מדינה מערבית דמוקרטית לממשלה ששלטת בישראל. מה שלא קולטים בארץ, שבזירה העולמית בעיקר ובמיוחד המערבית, ישראל היא מדינה מכובדת, מוערכת, עשירה בהישגים ונחשבת כסיפור הצלחה. צריכים להקשיב לשיחות שלא ליחוס, לתגובות שלא לציטוט, שנשמעות ורווחות בקרב שגרירים, דיפלומטים בכירים ותיקים במרכז האו'ם בניו יורק. דפוסי ההצבעה שלהם בנושאים מזרח תיכוניים מוכתבים מהנחיות שהם מקבלים מבירותיהם ואינם מבטאים את הערכתם לישראל.
נכון, שבקרב ומצד בכירים במפלגה הדמוקרטית נשמעים ורווחים באחרונה ביטויי ביקורת וגילויי מורת רוח ואף גינויים שמוכיחים על ירידה ושפל בהיקף התמיכה בישראל בקרב דמוקרטים. הוכחות כאלו כבר ניכרות גם בקרב רפובליקנים. מה שלא מוזכר ולא מודגש בדיווחים שהביקורת ומורת הרוח מכוונות נגד ממשלת ישראל, נגד מי שמזוהים כשולטים ומנהלים את מדיניותה של ישראל, נגד שרים שהפכו לדמויות המרכזיות והמובילות בממשלה. כתבים ופרשנים מתעלמים, או אינם מודעים מספיק להבדל המהותי הזה – בין מדינת ישראל לבין ממשלת ישראל. ישראל כמדינה, כחברה לא איבדה את תמיכת הדמוקרטים בארה'ב. מוגזם ולא מדוייק להרחיק לכת ולדווח שישראל איבדה את יהדות ארה'ב. שטויות.
מי שמקיים, שומר ומטפח קשרים ויחסים ישירם עם רבנים, עם בכירים יהודים המזוהים כבעלי השפעה, עם עסקנים קהילתיים המעורים בחיי הקהילה, עם אקטיוויסטים ידועים – חש מייד, מרגיש וחווה את ההבדל הזה בין ישראל כמדינה לבין הממשלה, שריה ובכיריה. הבדל המורגש לא רק בקרב יהודים. גם מצד פרשנים וכותבים ותיקים באמצעי התקשורת. מאיר כהנא הוא שם פסול ומגונה שאסור להזכיר בשיחות עם בכירים יהודים בקהילה.
בכירים אלו אינם קולטים ואינם מסוגלים להבין איך זה שבממשלת ישראל בירושלים, אחת הדמויות המרכזיות והמשפיעות הוא בן גביר, הגאה כיורשו הרעיוני של מאיר כהנא? הצילום של בן גביר בכנסת עם בקבוק שמפניה בידו אחרי נצחונו בהשגת רוב לאישור חוק המוות למחבלים, היה וייזכר כאות קלון לממשלת ישראל בקהילה בארה'ב. אישור החוק הזה גורם ויגרום להמשך הירידה בהיקף התמיכה בישראל ולא רק במפלגה הדמוקרטית.
אין בארץ מודעות לתוצאות האנושות במעמדה של ממשלת ישראל בעולם מהמשך שרידותו של נתניהו כראש ממשלה. נתניהו הוא בתדמית ומעמד הנושקים לאישיות בלתי רצויה, לראש מדינה שלא איכפת לו ממצב העם ועתידו שמשאת נפשו והיעד המרכזי והחיוני שלו להשאר בשלטון. הרוב הגדול, המכריע והמוביל ביהדות אמריקה הוא ליברלי. ראשי ממשלה קודמים בישראל, גם ימניים כיצחק שמיר ואריק שרון ידעו והשכילו לחיות בלי בעיות עם הרוב היהודי הליברלי בקהילה.
נתניהו כראש ממשלה עשה הכל כדי להתרחק, להתנתק ולהתעלם מהרוב הליברלי בקהילה. לא ישראל כדמוקרטיה מערבית מצטיינת, כחברה, כמדינת העם היהודי נפגעה ואיבדה את היקף התמיכה במפלגה הדמוקרטית וגם בקרב חוגים משפיעים במפלגה הרפובליקנית. ממשלת ישראל, ראשה, שריה ובכיריה הם מי שגרמו וגורמים לתהליך הירידה בתמיכה וכל זמן שישרדו וישארו בשלטון יגררו את התמיכה לשפל עמוק יותר.
האמריקאים, דמוקרטים ורפובליקנים, אוהדים ומעריכים את ישראל. זאת אהדה בעורקי דמם. אבל בלשון המקורות, היא אהבה התלויה בדבר. לענייננו "בדבר" הכוונה לממשלה בירושלים. בטל דבר בטלה אהבה.
התרעות פיקוד העורף