אורבן - הנביא של "דמוקרטיה לא ליברלית"
במשך 16 שנים, אורבן נתפס כאדריכל המוצלח ביותר – סוג של אורקל ואפילו נביא - של "הדמוקרטיה הלא-ליברלית": מערכת ששומרת על בחירות אך מעוותת את כללי המשחק והופכת מנהיג נבחר לאוטוריטרי למעשה.
מאז חזר לשלטון ב-2010 (כמו נתניהו, גם הוא כיהן בשנות ה-90), מפלגתו "פידס" שינתה את החוקה, החלישה את מערכת המשפט, נטרלה שומרי סף ומנגנוני איזון, טיפחה תקשורת נאמנה, והפעילה פטרונות כלכלית.
הוא גם טיפח נרטיב אובססיבי שלפיו האומה ההונגרית נמצאת תחת איום - מפרוגרסיבים, מאירופים קוסמופוליטיים, ממהגרים וממוסלמים - ואיומים אלה, כמובן, רק הוא רואה ומסוגל להילחם בהם. הנרטיב הכולל - מוזר יחסית לאירופה השלווה של היום - הוא של משבר מתמיד. וזה עבד היטב: נוצר משהו שנראה כמו דמוקרטיה אך מתפקד כאוטוקרטיה.
כאשר המערכת מגיעה לדרגת שלמות, לאופוזיציה כמעט בלתי אפשרי לחזור לשלטון. יכולתו של אורבן להגיע למצב כזה - גם באמצעות מניפולציות אלקטורליות - היא אולי הישגו הגדול ביותר, וגם היצוא הפוליטי המרכזי שלו. מעריצים ברחבי העולם לא הביטו להונגריה בגלל הכלכלה או מדיניות החוץ שלה, אלא כמודל לדרך שבה מנהיג נבחר יכול לבסס שלטון כמעט בלתי ניתן להחלפה.
ישראלים יזהו היטב את הסיפור הזה.
ישראלים חוו מתקפות מתמשכות על מערכת המשפט, ניסיונות לשנות את מאזן הכוחות, דה-לגיטימציה של מוסדות משפטיים ותקשורתיים, ופוליטיקה שמתארגנת סביב עימותים תרבותיים וקיומיים תמידיים. בבחירות האחרונות, ב-2022, נתניהו הסתיר במידה רבה את כוונותיו; אם ינצח שוב, הדבר יתפרש כמנדט - ותהליך "האורבניזציה" יואץ.
שנים רבות נראה היה שמערכתו של אורבן בלתי מנוצחת. הוא נבחר מחדש ב-2014, 2018 ואף ב-2022, למרות אינפלציה ומשבר כלכלי, וגם מול אופוזיציה מאוחדת. הרוב הצר שלו הוגדל לשני שלישים מהפרלמנט באמצעות שינויים במערכת הבחירות שהוא עצמו יזם. המסקנה של רבים הייתה שמנהיגים כאלה, ברגע שהם מתבססים, אינם מפסידים.
אורבן עשוי להפסיד?
היבט מרכזי בעלייתו הוא אופן הקמפיין שלו. האופוזיציה ההונגרית בעבר התמקדה בערכים מופשטים - שלטון החוק, איזונים ובלמים, חופש תקשורת. אלה חשובים, אך מול הנרטיבים הרגשיים של אורבן - ריבונות והישרדות - הם לא הצליחו להניע ציבור רחב.
מגיאר בחר בגישה אחרת: סיורים בעיירות וכפרים, התמקדות בבעיות יומיומיות - שירותים ציבוריים כושלים, יוקר מחיה, בירוקרטיה. המסר: אורבן איבד קשר למציאות. הטון כמעט טכנוקרטי - להחזיר את המדינה לתפקוד עבור האזרחים. אם ינצח, האירוניה היא שמערכת הבחירות של אורבן עצמו עשויה להעצים את ניצחונו.
הלקח לישראל - ולנפתלי בנט
יש כאן לקח רחב יותר, רלוונטי במיוחד לישראל. מערכות פופוליסטיות בונות על קיטוב - הן הופכות את הפוליטיקה למאבקי קיום. במציאות כזו, מתמודדים שמנסים להתחרות בפופוליסט באותה זירה אידיאולוגית נכשלים. מה שעשוי לעבוד הוא משהו שקט יותר: מעבר מדיון אידיאולוגי לשאלות של תפקוד, יושרה וניהול.
אחת מחוזקותיו של נתניהו היא יכולתו להציב את יריביו במשבצת ה"אחר" - חשודים איכשהו. זהו המנגנון שיש לנטרל. מתמודד שמסיט את הדיון לכשירות, יושרה ותפקוד המדינה - עשוי לפתוח פתח אחר.
הונגריה וישראל אינן זהות; האיומים שישראל מתמודדת איתם אמיתיים וחמורים בהרבה. אך אורבן ונתניהו מייצגים תופעה גלובלית: מרד נגד הממסד, הטענה שממשלה נבחרת יכולה לעשות כמעט הכול בשם "העם".
זו תפיסה דמוקרטית גסה - שלטון הרוב בלבד - שמתעלמת מהעקרונות של דמוקרטיה ליברלית: איזונים, שלטון החוק, זכויות מיעוט, חירויות הפרט. הגאונות של אורבן - שאומצה בהתלהבות על ידי נתניהו - היא לשכנע מספיק אנשים שזה כל מה שחשוב.
זה היה פופולרי כי השינויים בעשורים האחרונים יצרו תסכולים רבים במדינות מפותחות. התופעה התפשטה: ברקזיט ב-2016, ניצחון טראמפ, בולסונארו בברזיל. אם אורבן יפסיד ביום ראשון, זה עשוי לרמוז גם על עתידו של נתניהו בבחירות המתקרבות בישראל. זה יהיה סימן שהחום ירד - ושהקדחת מתחילה לחלוף.
התרעות פיקוד העורף