במשך שנים רבות מאיימת איראן להכחיד את מדינת ישראל. ישראל, מצידה, המתינה שנים להזדמנות מבצעית לפגוע ביכולותיה הגרעיניות והקונבנציונליות של איראן.
האשליה ושברון הקונספציה
אם השנאה האיראנית לישראל הייתה יוקדת לפני מלחמת "עם כלביא", הרי שלאחריה גמלה בליבם ההחלטה לנקום. כעת המוטיבציה שלהם לדהור לייצור פצצות גרעין ללא אותן התלבטויות וחסמים שאפיינו אותם בעבר.
המערכה של טראמפ והכישלון האסטרטגי
כשהבינו ארה"ב וישראל כי איראן נותרה מעצמה מאיימת, החליט טראמפ לעצור את המשטר בכל מחיר. דרישותיו היו ברורות: מסירת כל האורניום המועשר, הפסקת ייצור טילים ארוכי טווח וחדלון התמיכה בגרורות ("פרוקסי") במזרח התיכון. משסירבו האיראנים, פתח טראמפ במלחמה שנועדה למגר את שלטון האייתולות ולהביא לשינוי משטר.
הפסקת אש זו לא הניבה ויתור איראני באף תחום: לא בטילים, לא בהעשרת אורניום ולא בתמיכה בטרור. להיפך, האיראנים דורשים פיצויים על נזקי המלחמה, ביטול סנקציות ונסיגה אמריקאית מהאזור. סביר להניח שבמשא ומתן הקרוב, במידה ויתקיים, איראן תשיג ביטול סנקציות תמורת "השהיה" זמנית בלבד, של נושאים שעל הפרק, מתוך הבנה שלאחר עידן טראמפ, נשיא אמריקאי חדש לא ימהר לצאת למלחמה נוספת בניגוד לדעת הקהל, ואז תוכל איראן להפר את ההסכמים לאט אבל בטוח.
שעות ספורות לאחר הכרזת הפסקת האש, כבר ניכר כי היא ניצבת על סף קריסה. אולם, בין אם תחזיק מעמד ובין אם לאו, למדנו פעם נוספת שיעור חיוני: טראמפ פועל על פי האינטרסים שלו ושל ארצות הברית, ולא על פי אלו של ישראל. הוא עשוי להיות מוכן להפקיר את ישראל לנפשה בכל רגע שייראה לו לנכון, כפי שעשה בעבר. לכן, גם אם המערכה נגד איראן תימשך, כפי שחלקים נרחבים בציבור הישראלי מייחלים, עלינו להכיר באפשרות שטראמפ עלול להפנות לנו גב בכל שלב. בסיכומו של דבר, ישראל עלולה למצוא עצמה כמפסידה העיקרית במלחמה שבה קיוותה לנצל הזדמנות פז להכרעת המשטר האיראני.
המשמעות עבור מדינת ישראל
במידה והפסקת האש תמשיך להתקיים ותוביל להסכם, ישראל תמצא את עצמה מול "ניצחון פירוס". ההשלכות הן חמורות:
התרעות פיקוד העורף