תשומת הלב של מקבלי ההחלטות והציבור בישראל ממוקדת בימים אלה בממדים הקינטיים של המלחמה – תקיפה של אתרים פיזיים באיראן והגנה על אלו שלנו. אך השאלה האסטרטגית העמוקה יותר נוגעת למה שיבוא בעתיד הקרוב, לאחר סיום המערכה: אילו מדינות יעצבו ויובילו את הביטחון, הכלכלה והטכנולוגיה האזוריים, ובאיזה תנאים?
להצלחות הישראליות בהגנת העורף בכלל, ובהגנת הסייבר בפרט, עשויות להיות השפעה דרמטית על המדיניות האזורית בתום הקרבות. ההצלחות עד כה בשדה הקיברנטי מוכיחות כי לישראל יתרון טכנולוגי, מבצעי ותפיסתי שמדינות האזור הידידותיות עשויות להידרש אליו גם ביום שאחרי. כדי לשפר את מצבה האזורי, על ישראל למנף את היתרונות הללו כדי לחזק קשרים עם מדינות שותפות ומסגרות רב-לאומיות לשיתוף פעולה.
אם הנתונים הללו מדויקים, יש לכך שתי משמעויות: האחת, המחשה של מגבלות כוח הסייבר ככלי להשגת יתרון אסטרטגי במלחמה; והשנייה, הוכחה לעליונות ההגנת הסייבר הישראלית, הנשענת על מודל ממשלתי ריכוזי לאבטחת תשתיות קריטיות, שיתוף מודיעין מתקדם וחוסן המתבסס על תעשיית סייבר חזקה.
אף שאין נתונים רשמיים לגבי גובה ההשקעה האיראנית בסייבר, בעבר פורסם כי לכל המאוחר מ-2010, אז נפגעה תוכנית הגרעין שלה במתקפת הסייבר סְטָקְסְנֵט (Stuxnet), הרפובליקה האסלאמית משקיעה בתחום יותר ממיליארד דולר בשנה. סכום זה מתקצב, בין היתר, לא מעט יחידות סייבר התקפי המזוהות עם משמרות המהפכה ומיניסטריון המודיעין האיראני, אשר פעילות לפחות מאז אמצע העשור הקודם.
במלחמה הנוכחית פועלות קבוצות הקשורות לאיראן בשני מישורים במקביל:
אולם הפער בין ההשקעה האיראנית ביכולת סייבר התקפי לבין התוצאות בפועל מומחש זה מספר שבועות בעימות הנוכחי. מנתונים שפרסם מערך הסייבר הלאומי בסוף מארס עולה כי בארבעת השבועות הראשונים של המלחמה טופלו כ-50 אירועי שיבוש ומחיקת מידע בסקטור הפרטי הישראלי – יותר מפי שניים מהתקופה המקבילה אשתקד. בנוסף, הוסרו 3,180 תשתיות של מתקפות דיוג ("פישינג"); לשם השוואה, בכל שנת 2024 דיווח המערך על הסרת 4,500 קמפיינים כאלה. במקביל, מתקיים מאבק מתמשך של המערך בניסיונות לפריצה למצלמות אבטחה במרחב האזרחי.
ההצלחה הישראלית המסתמנת בממד הסייבר ההגנתי משתלבת בתמונה רחבה יותר של יכולת הגנתית ישראלית שעברה טבילת אש משמעותית. מערכות ההגנה האווירית, מכיפת ברזל ועד חץ, הוכיחו את עצמן בשנים האחרונות תחת לחץ מבצעי אמיתי ויצרו ביקוש בינלאומי מיידי לשיתוף פעולה ולרכש (ומערכות לייצוא, כמו SPYDER, מוכיחות את עצמן בהגנה על איחוד האמירויות).
באופן דומה, גם עמידותה של מערכת הגנת הסייבר הישראלית מהווה הצלחה מבצעית שניתן לתרגם לנכס דיפלומטי וכלכלי. שני הממדים יחד – ההגנה האווירית והקיברנטית – מציגים מודל ישראלי ייחודי של חוסן ביטחוני-טכנולוגי משולב, שאין לו כיום תחליף בשוק הבינלאומי.
הזדמנות אסטרטגית
לאור המתיחויות הגאופוליטיות הגלובליות, בשנים הקרובות התחרות על היתרון הטכנולוגי תואץ במספר תחומים במקביל: בינה מלאכותית; ביטחון סייבר; דיפנס-טק (תחום טכנולוגי-ביטחוני המפתח ומיישם פתרונות מתקדמים, התקפיים והגנתיים, לצרכים צבאיים ולאומיים); ודיפ-טק (מחקר ופיתוח לייצור טכנולוגיה חדשה ופורצת גבולות בשילוב תחומים עתירי ידע, כגון בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, ביולוגיה, רפואה, הנדסת חומרים, רובוטיקה וכדומה).
השאלה הרלוונטית ליום שאחרי המלחמה הנוכחית אינה אם לבנות מסגרות לשיתוף פעולה טכנולוגי מעמיקות יותר בין מדינות האזור המתנגדות לציר האיראני – אלא מי יבנה אותן, סביב אילו מודלים, ועם אילו שותפים?
חיזוק הציר הישראלי-אמריקאי בתוך מסגרת זו עשוי לכלול את האצת שיתוף מודיעין הסייבר על גבי תשתיות קיימות, כגון היוזמה הבינלאומית למאבק במתקפות כופרה (ICRI), ופלטפורמת Crystal Ball לשיתוף מידע על איומי סייבר, אשר פותחה בשיתוף מועצת הסייבר של איחוד האמירויות, מערך הסייבר הלאומי הישראלי וחברת מיקרוסופט. מנגנונים אלה יכולים לשמש יסודות לשיתוף בין-מדינתי של מודיעין לשיבוש תשתיות תקיפה עתידיות.
תרגום היתרון המבצעי והטכנולוגי הישראלי להון מדיני וכלכלי צריך להימצא גבוה בסדר העדיפות הלאומי ביום שאחרי. האיום האיראני אינו צפוי להיעלם עם הפסקת האש, וישראל יכולה להציע לשותפותיה לא רק טכנולוגיה פורצת דרך, אלא גם תפיסת הגנה אפקטיבית וחדשנית שתישאר נחוצה בעתיד הנראה לעין.
התרעות פיקוד העורף