למדינת ישראל יש תנאי קיום אחד: להילחם, להמשיך ולהכריע לבדה. לא בעזרת אחרים. לא בתלות. כל חריגה מן התנאי הזה היא סכנה.
הסכנה הגדולה מאיראן עצמה היא הרגע שבו ישראל מאבדת את היכולת לקבוע בעצמה מתי עוצרים, כמה מפעילים, ומהו קו הסיום. ביטחון איננו נשען על רצון טוב של נשיא זר, על מחזור בחירות זר, על מחירי דלק, או על נכונות של בעלת ברית להאריך מלחמה. כאשר ייצור, מלאים, מועד עצירה ויעד סיום תלויים בגורם חיצוני, העצמאות חדלה להיות עובדה. היא נעשית מראית עין.
לא הופסקה אש כי המלחמה הסתיימה. הופסקה אש כי הסתיימה הרשות להמשיך אותה. כאן התברר כי וושינגטון וירושלים לא ניהלו אותה מלחמה. בתחילה דובר על שינוי שלטון. בהמשך שונו היעדים: השמדת יכולות ומניעת התעצמות, ללא שינוי משטר. שתי מערכות. שתי מטרות. קו סיום אחד, לא בירושלים. זה ההבדל בין ברית לבין עצמאות: בברית מתאמים. בעצמאות קובעים.
השלב הבא: אובדן עצמאות והפיכה לקבלן ביצוע
ישראל לחצה להמשיך. העריכה כי ניתן להשיג עוד בכוח. ההכרעה התקבלה מחוץ לה. מסגרת הפסקת האש נוהלה ללא בהירות, לא תחום הלחימה, לא היקפו, לא זהות המשתתפים. כאשר הבלימה, הלחימה והמשא ומתן נקבעים מבחוץ, המדינה מפעילה כוח, אך איננה בעליו.
עצמאות איננה סיסמה. היא מערכת: מלאים למלחמה ארוכה, קווי ייצור עצמאיים, חימוש חופשי ממגבלות זרות, שכבות הגנה ללא צוותים זרים, ויכולת לקבוע התחלה, המשך וסיום, ללא תלות חיצונית. הופעל כוח רב. לא התקיימה שליטה בקצב המלאים, בקצב החימוש ובקצב הסיום. זה הפער המסוכן ביותר.
הבעיה מבנית. יבוא הנשק של ישראל נשען על שני מקורות. הסיוע האמריקאי מכתיב את קווי הרכש, מגביל את השימוש ומעצב את התעשייה המקומית. משלוחים נעצרים משיקולים חיצוניים. מערכות נפרסות עם צוותים זרים. זו לא רק שותפות, זו תלות מבצעית. זו נקודת תורפה. ההכרה קיימת. היא איננה מתורגמת למדיניות. נדונה הפחתת הסיוע, ובמקביל נערכים הסכמים חדשים. הכרה שאיננה מובילה להכרעה משמרת את התלות.
סיני הוא האזהרה הקלאסית: ב-1956 ישראל השיגה הישג צבאי מובהק מול מצרים, אך נאלצה לסגת לא בגלל תוצאות הקרב אלא בשל לחץ אמריקאי ובינלאומי. ההכרעה נקבעה לפי מה שהותר, לא לפי מה שהושג. אותו דפוס חזר בסייגון שבווייטנאם, שם הופעל כוח צבאי נרחב לאורך שנים, אך קו הסיום נקבע פוליטית בוושינגטון ולא מבצעית בשטח, וברגע ההכרעה ההישגים נשחקו. הדפוס חזר בארמניה מול אזרבייג׳ן, כשמערכת ביטחון שנשענה על רוסיה גילתה בזמן אמת שהגנה חיצונית איננה מחויבות, אלא אפשרות. מעצמות פועלות לפי האינטרס שלהן. כל עוד קיימת חפיפה הן פועלות. כשהאינטרס משתנה הן נסוגות. מי שאיננו מסוגל לפעול לבדו מגלה זאת ברגע הלא נכון.
המשמעות: שינוי מיידי. בבניין הכוח, במלאים, בקו הסיום ובהקצאת המשאבים. אין צורך בהתנתקות מארה"ב. יש להפסיק להישען עליה. בריתות הן נכס. הן אינן תנאי קיום. תנאי הקיום הוא עצמאות: היכולת לפעול, להמשיך ולהכריע לבדה. מי שאיננו שולט בקו הסיום של מלחמה, איננו שולט בביטחונו. המלחמה הזו לא חשפה חולשה. היא חשפה סטייה מן העיקרון. העיקרון איננו עובר בטהרן. הוא עובר בירושלים. מדינה יהודית ריבונית חייבת להיות מסוגלת להילחם, להמשיך ולהכריע לבדה.
התרעות פיקוד העורף