ישראל של 2026 היא מדינה שבה האמת נקברה קבורת חמור. אם חשבתם שההפקרה של 7 באוקטובר הייתה השיא - טעיתם. בסיבוב הלחימה השני, הממשלה, שעובדת עלינו בעיניים, מדברת על "חיסול חיזבאללה" וקונה את שתיקת תושבי הצפון בהבטחות ובכסף.
זו ממשלה שסוחרת בתקווה של אזרחים מופקרים. היא תמשיך למכור מילים גבוהות כמו "הכרעה" ו"ניצחון", כשהיא אחראית להפקרה. תושבי הצפון חזרו לשמש שכבת הגנה אנושית לממשלה שפוחדת להכריע.
מי ששיקר ב-6 באוקטובר, משקר בנוגע לחיזבאללה ב-2026. הכסף שנתנה הממשלה למפונים הוא לא פיצוי, הוא פרמיה על הסיכון שלקחו תושבי הצפון על חייהם, ולכן הגיע הזמן להפסיק להאמין לגל השקרים.
הממשלה מתמחה ביצירת "תמונות ניצחון" ריקות מתוכן, כשהיא יודעת היטב שהמציאות בשטח תתפוצץ בעוד חודש, שנה או בקדנציה הבאה. היא מנהלת קזינו, והאסימונים במשחק הם החיים של כולנו. לפתות את תושבי הצפון, שאיבדו את תחושת הביטחון שלהם, לחזור להיות ברווזים במטווח באמצעות פיצוי כספי, זו לא ציונות, אלא חוסר רגישות וחוסר התחשבות.
בממשלה יש מי שיודעים שעבור משפחה בעשירון התחתון, 50 או 100 אלף שקלים הם ההבדל בין קריסה כלכלית להישרדות. הממשלה ניצלה את העוני שהיא יצרה, כדי לקנות לעצמה שקט תעשייתי. היא שלחה את החלשים ביותר חזרה לקו האש, כדי שיהיה ניתן לומר בישיבת הממשלה ובראיונות בטלוויזיה ש"החיים חזרו למסלולם". אלו חיים על זמן שאול, בחסות שוחד ממשלתי מהסוג הבזוי ביותר.
אבסורד והשפלה
בואו נדבר על הפיל שבחדר, זה הפיל שמנסים להסתיר עם הררי צילומים של פיצוצי מנהרות. הבטיחו לנו ש"חיזבאללה חוסל חיסול מוחלט" ו"שהוא לא מהווה איום". הבטיחו לנו שחיזבאללה כבר לא קיים כישות שלטונית או צבאית. אלא שחיזבאללה לא חוסל, הוא עבר לשיטת פעולה שבה הממשלה יכולה לתת לו דוגמה - שיטת ההישרדות.
הצפון מזמן הפך לרולטה רוסית. הממשלה מסובבת את התוף, מחזיקה את האקדח הטעון ומכוונת אותו לעבר פראיירים. כל זאת כשהקופה הציבורית נבזזת לאור יום על ידי שותפי הקואליציה שלא מוכנים לוותר על פרוטה.
המדינה הבטיחה מיגון, אבל שכחה לציין שמדובר בשיטת "עשה זאת בעצמך". כשלסמדר לוגסי חסרים 45 אלף שקל לבניית הממ"ד, איש לא מציע לה עזרה, והיא נאלצת להסתדר בכוחות עצמה. אין מילים אחרות חוץ מניתוק ורשעות - לדרוש מאם שכולה לממן מכיסה את ההגנה הבסיסית שלה.
במרחק נסיעה של כשלוש שעות מקריית שמונה, בחדרי הוועדות של הכנסת, מחלקים מיליארדים. הכסף זורם לישיבות ולמקורבים. שם אין מחסור בתקציב, שם מוכנים לשלם בנדיבות ובלבד שהממשלה לא תיפול.
מעל קריית שמונה, בקיבוץ משגב עם, האבסורד מגיע לשיא של השפלה. קיבוץ שחבריו גרים על קו הגבול נאלץ לפתוח בקמפיין גיוס המונים. האנשים שחיים בצל טילים, נאלצים לבקש את רחמיו של הציבור כדי שיוכלו לממן לעצמם רווחה וביטחון קהילתי. כשצריך לשמר את הקואליציה, הכסף נמצא בתוך דקות. כשצריך לוודא שלחברי משגב עם יהיה לאן לחזור ואיך לחיות - "אין מקור תקציבי". הממשלה הפכה את הצפון למקום שבו האזרח הוא גם החייל, גם המטרה, וגם זה שצריך לממן את השיקום שלו בעצמו.
המשוואה צריכה להיות אחרת: אם אין כסף לממ"ד בקריית שמונה, אין כסף לישיבות. אם אין ביטחון במשגב עם, אין לגיטימציה לממשלה. הגיע הזמן להפסיק לבקש רחמים. תושבי הצפון הם לא פרויקט צדקה.
הולכת עד הסוף
במשך חודשים היו מי שחשבו שמצאו טרף קל וייחסו לקליין רומנים והמציאו עבירות פליליות שנקשרו בשמה הטוב. אבל קליין לא נרתעה ולא דפקה חשבון לאף אחד והלכה עד הסוף. אילוז, שהודה כי בסך הכל "האמין למובילי דעה", גילה שכשמגיע רגע האמת, מובילי הדעה נעלמים, והוא נשאר עם חשבון בנק מצומק.
קליין לא באה לשחק משחקים. היא המתינה שהסערה תחלוף. בנחישות של מי שיודעת שהאמת היא המגן הטוב ביותר שלה, היא יצאה למסע ציד נגד המכפישים. ההודאה של אילוז ש"לא היו דברים מעולם" וכי כל מה שכתב הוא עלילה בזויה, היא לא רק ניצחון משפטי, היא סטירת לחי מצלצלת לכל מי שחושב שהמרחב הווירטואלי הוא מערב פרוע שבו דמו של אדם מותר.
יש התנהלות מעוררת כבוד בדרך שבה קליין מפרקת את מנגנון הרעל. היא לא מסתפקת במחיקת הציוץ או ב"סליחה" רפה. היא דורשת ומקבלת התנצלות פומבית, שלא רק צולבת את ממציא השקר, היא מלמדת את עכברי המקלדת, שחופש הביטוי מסתיים בדיוק במקום שבו מתחילה הדיבה, ושהם לא חסינים מפני החוק.
בזמן שרבים היו מתקפלים תחת לחץ, הדס קליין מפגינה מנהיגות שקטה אך קטלנית. היא לא נרתעת מכתבות עיתונאיות, ולא מתרגשת מאנונימיים שמסתתרים מאחורי שמות בדויים. היא חדורת מטרה: להבהיר ששמה הטוב אינו הפקר.
התרעות פיקוד העורף