אצלנו היה שקט מוחלט. הממשלה כבר מזמן אינה מרגישה צורך ליידע את הציבור, אלא רק לתקשר עם ציבור תומכיה. לכן פרשני טלגרם מטעמה החזיקו את העוקבים המבולבלים עם פרשנויות מעורפלות, בעודם מחכים שיועצי לשכת רה"מ ינצלו את החג לגיבוש הנרטיב שישווק לציבור עם צאתו. בינתיים צה"ל ערך עוד מבצע מזהיר בלבנון. ומה קרה בצאת החג? במקום קצת אמת, קיבלנו עוד סט של הבטחות.
אם למדנו משהו מכל ששת השבועות של שיכרון החושים שעברו עלינו, זה שבעת הזאת פשוט אסור להקשיב יותר למנהיגים. או שנכון יותר לומר – מותר להקשיב, אבל תעשו לעצמכם טובה ואל תיקחו ברצינות. חבל על המוח שלכם.
פעם ידענו שבמדינות הערביות הטוטליטריות סביבנו עובדים על הציבור כל הזמן. זה קל יותר כששולטים באמצעי התקשורת, וזה מה שקורה בכל המדינות הללו, כולל איראן. לא משנה מה קורה בשדה הקרב – הם מודיעים שניצחו. תמיד חשבנו שמזל שאצלנו יש דמוקרטיה עם תקשורת חופשית, שמאפשרת גישה לאמת על מה שקרה.
המציאות, אם נהיה מוכנים להביט לה בעיניים, היא כרגיל מורכבת. כמה דברים ברורים למדי: טראמפ דיבר על מלחמה של ארבעה עד שישה שבועות ועמד בלו"ז. חיל האוויר הישראלי, וצה"ל בכלל, הפגינו ביצועים חסרי תקדים.
איראן חטפה מכות קשות ונסוגה משמעותית לאחור מבחינת ראשי השלטון שלה, ההיערכות הצבאית, הפרוקסיז, הנשק הגרעיני והתעשיות הצבאיות. עם זאת – היא הצליחה להשתלט על מצר הורמוז ולא נכנעה. האם משמרות המהפכה יצליחו להמשיך לאחוז במושכות או ייפלו? אפשר להמר, אבל קשה מאוד לדעת.
ישראל החכמה, זו שחיינו בה עד לא מזמן, היתה יודעת לעשות הערכת מצב קולקטיבית נכונה. הערכה מקצועית שניתן להסיק ממנה מסקנות חכמות, ללמוד ולהשתפר. היום, ראשיה פחות מוטרדים ממה שקרה באמת או מהפקת לקחים. הם עסוקים בייצור הנרטיב שיהיה אפשר למכור לבייס.
מדוע הפכנו לחברה שמתקשה כל כך לחיות עם מציאות מורכבת? הרי בשטח אנחנו מצליחים לחיות עם המורכבות הזו כל יום. אבל השיח הציבורי הפך שטוח ומטומטם. גם באופוזיציה מיהרו לספק כותרות חותכות ושטוחות עוד במהלך החג.
זהו האיום האמיתי על עתידה של ישראל. ללא יכולת להתנהל כקולקטיב, שגם אם יש בתוכו מחלוקות הוא סינרגטי ומתפתח, לאן נגיע? האיום האיראני קטן יחסית לאיום הזה, של קרבות בין נרטיבים לא נכונים במקום החתירה לאמת. טיפשות היא לא משהו שישראל יכולה להרשות לעצמה.
ניצחון הטמטום
אנחנו חיים בעידן שבו למרבית העיתונאים יש אג׳נדה פוליטית, מרבית הפוליטיקאים עוסקים רק בתקשורת, ומשפיענים מכל הסוגים מתערבבים בתוך הקקופוניה הכאוטית ממילא. נדמה לנו שאנחנו מנהלים שיח דמוקרטי, או שאנחנו נשענים על "חוכמת ההמון", אבל כשהוויראליות והיכולת לייצר פייק ורפטיציה מנצחות את ההשכלה, היושרה והשכל הישר – הניצחון המוחלט האמיתי הוא של הטמטום.
מהו הפחד הגדול להודות באמת? זה לא כל כך קשה. הרי רובנו מסכימים על לא מעט דברים. האם ישראל הייתה צריכה לצאת למלחמה הזו? בהתחשב בתקדים של לחימה משותפת עם האמריקאים נגד האויבת מספר אחת שלנו, כנראה שהתשובה היא כן. האם המלחמה השיגה את מטרותיה? בהתחשב בכך שהמטרות המוצהרות היו הפלת משמרות המהפכה, מיגור הגרעין והטילים הבליסטיים – כנראה שהתשובה היא לא.
מתוך המקום הזה אפשר להסיק מסקנות. אחת מהן היא שהקיצונים סביבנו הם בלתי ניתנים למיגור מוחלט בכוח צבאי. מבחינתם ההישרדות היא־היא הניצחון, ולכן יש צורך לחנוק את יכולותיהם הכלכליות ולעשות להם דה־לגיטימציה כמה שיותר רחבה בעולם. אלה שתי מסקנות שלא השכלנו להסיק, ובוודאי שלא לבצע, למרות לחימה ממושכת כל כך.
קשקשנו את עצמנו לדעת על מיגור ומיטוט וחיסול בלבנון, באיראן ובעזה, ולמרות ההצלחות הצבאיות, המערכות נמשכות. בכל זאת, סיכוי טוב שנמשיך לשמוע נרטיבים על כישלון מוחלט או על ניצחון מוחלט, תוך ניסיונות מכוערים להפיל את כל מה שלא עבד על ראשי מערכת הביטחון, כי אולי זה יעזור בבחירות.
האם הפסקת האש תחזיק מעמד? האם לטראמפ נמאס מהמלחמה וזה פשוט נגמר? ומה יקרה למשטר האיראני בסופו של דבר? לא נוכל לדעת את התשובות מהקשבה להצהרות ההנהגה. ניאלץ לחכות ולראות.
התרעות פיקוד העורף