לאחר כשישה שבועות של מלחמה עצימה באיראן ובלבנון, ברור לכולם שהפספוס הגדול של המלחמה הזו הינה ההזחה של הזירה העזתית והסטת הכוחות והקשב מזירה זו לזירות החמות יותר בשלב זה.
מנקודת מבטי, כמי שאיננו מומחה בטחוני אלא כמי שעיסוקו בחברה האזרחית ובמגזר השלישי, ומטבע הדברים מבין בכוחה של החברה האזרחית ליצר פלטפורמה אידאולוגית וחברתית עליה עלולים להשען גורמים שלילים ומסוכנים, אז אני הקטן מבקש להשתמש באלגוריה של הרמטכ"ל להרים עשרה דגלים אדומים בוהקים ולהזהיר מהמצב החברתי-כלכלי בעזה והסכנה הבטחונית החמוהרה הנשקפת לכלולנו מהעלת העין בהמצב החברתי בעזה ומעצימת העין ממצב זה.
ארגון הטרור חמאס הינו ארגון מסוכן ואכזרי בעל זרוע צבאית שאת כוחה ומידת האכזריות הבלתי נתפסת שלה ראינו כולנו לפני כשנתיים וחצי, אך כוחו הצבאי של החמאס הינו אך קצה הקרחון של פעילות ארגון זה, אותם אחוזים בודדים הבולטים מעל לפני המים כאשר מתחתם ישנה פעילות עצומה בתחומים רבים נוספים.
ארגון החמאס, כמו כל ארגון אידאולוגי, לגיטימי או שאיננו לגיטימי, מבוסס בראש ובראשונה על פעילות חברתית קהילתית ועל שרשראות אין סופיות של גורמים, ארגונים ועמותות שאין כל קשר ישיר בינם לבין פעילות טרור, אך משמשים, במקרה של החמאס ושל ארגוני טרור בכלל, כמצע עליו גדלים ופורחים האידאולוגיות והדוקטרינות המאפשרות את פעילות הטרור.
כולנו יודעים כי המצב ההומניטרי בעזה הינו קטסטרופלי. ישנו מחסור אדיר במזון, תרופות, דיור, חינוך ובכל אמצעי המאפשר חיים מינימאלים לאוכלוסייה ענקית של למעלה משני מיליון תושבים בהם למעלה ממיליון וחצי אנשים אשר נעקרו מביתם במהלך המלחמה.
אנו יכולים למשיך ולעצום את עינינו אל מול מצב זה ולזעוק כי הם אלו שהביאו על עצמם את המצב הנוכחי והם אשמים, אך קריאות אלו וטמינת הראש בחול יביאו עלינו אסון נוסף ובסוף אנו נהיה אלו שמשלמים את המחיר.
חשוב להבין כי מצב זה הינו קרקע פוריה לארגונים חברתיים ולעמותות שונות להכנס ולספק לאנשים את צרכי החיים הבסייסים ביותר, כאשר האוכלוסיה, במצבה הנוכחי, איננה יכולה לברור ממי היא צורכת שירותים וממי לא.
כעת, ניצבות בפנינו שתי אופציות: האחת, ארגון החמאס יהיה זה שיספק לאוכלוסיה את צרכיה והשניה למצוא גורם אחר שיעשה זאת. חשוב להדגיש, אין מדובר רק בחלוקת המזון עליו מדברים כלום אלא הבעיה רחבה הרבה יותר. כאמור, מדובר על שירותי חינוך, בריאות, רווחה, דיור, תעסוקה ועוד.
במצב ההומנטרי בעזה, ולמעשה גם במצב דברים רגיל, אין ואקום חברתי ובמקום בו לא פועלים ארגונים חברתיים לגיטימיים ימצאו ארגוני הטרור את הדרך להכנס לספק לציבור שירותים משירותים שונים, אם זה מתן קורת גג, פתיחת בתי ספר, מוסדות רפואה, ארגוני צדקה וחסד ועוד ועוד.
במצב בו ישנו צורך אקוטי של חברה לקבל שירותים, תמיד יש מי שיספק את השירותים הללו. זה יכול להיות גורם שאנחנו בחרנו בו, וזה יכול להיות האויב המר ביותר שלנו בדמות החמאס וג'יהאד ודומיהם.
התעקשותה חסרת הפשר של ממשלת ישראל שלא לאפשר לגורמים אחרים, כן, גם לרשות הפלסטינאית, להכנס ולספק את השירותים הנדרשים לאוכלוסיה מהווה קרקע פוריה עבור ארגוני הטרור, בראשם החמאס, להכנס לווקום הקיים ולבנות מחדש את כוחם ובעיקר את הלגיטמציה הציבורית שלהם על ידי אספקה של שירותים חברתיים וציבוריים שונים ויצרה שלתלות של האזרחים בארגונים אלו.
הפספוס הזה של ממשלת ישראל, עצימת העיניים וההתנגדות חסרת הפשר לכל פתרון אפשרי הינה מתנה יקרת ערך שהממשלה נותנת לארגוני הטרור בעזה, מתנה שתעלה לנו בדמים מרובים בעתיד.
התרעות פיקוד העורף