באווירת הנכאים השבוע בישיבת הקבינט, שממנה השתקף אסון פוטנציאלי בבחירות הקרובות, נבקע האור: בשיחת מסדרון אגבית, שבה השתתפו כמה שרים וכמה מקורבים, השתנה מצב הרוח.
באותה שיחה העלו הנוכחים תקווה שהדיון הזה, ואולי גם פסילת בן גביר בעקבותיו (אם אכן ייפסל), יסייעו לקואליציה להפוך את סדר היום הציבורי מחמיצות סיום המלחמה וחוק ההשתמטות, לקמפיין החביב על מכונת הרעל וסייעניה בממשלה: קמפיין המשילות, הדיפ סטייט, הפקידים שהשתלטו על העניינים והיועמ"שית שמנהלת את העניינים. לבן גביר, אמר לי אחר כך אחד הנוכחים, פסילה שווה בין 2 ל־4 מנדטים. אבל הוא לוקח את המנדטים מהליכוד.
העניין הוא שהאירוע הזה, חסר התקדים, יכול לעזור לנתניהו לקחת כמה ממאוכזביו בחזרה הביתה. זה לדרבן את מצביעי הימין המאוכזבים לחזור. מתנת חינם של היועמ"שית. ומישהו מהחבורה הזו סיפר לי שיום אחד, במהלך המלחמה, כשירדו יחד במעלית, שאל אחד השרים את היועמ"שית גלי בהרב מיארה אם היא כבר שלחה לבן גביר חשבונית. השאלה נשאלה בהלצה, כמובן, אבל לא באמת הצחיקה.
קטונתי מלהביע דעה נחרצת בסוגיה. איתמר בן גביר הוא סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה הישראלית. מה שהוא מעולל למשטרה, בניגוד לחוק ולמסמך עליו חתם, לא עולל אף אחד לאף משטרה. הוא מתנהל בתוך הארגון הרגיש הזה כקרנף בחנות פורצלנים, והנזקים שהוא ממיט על הארגון ועל החברה הישראלית עלולים להתברר כבלתי הפיכים.
מצד שני, הדחת שר מכהן שאין נגדו כתב אישום על ידי בג"ץ, עלולה להחזיר את הצבע ללחיי הקואליציה ולהוות תמריץ הצבעה לחלקים בימין שמעשיות הפייק על ה"דיפ סטייט" שטפו את מוחם בהצלחה.
"זה יכול להיות אירוע שיעלה את אחוז ההצבעה בימין", אמר לי אחד מחתני השמחה הזו. ולכן השאלה הנשאלת היא אם הדחת בן גביר היא לא רק צודקת, אלא גם חכמה בעיתוי הנוכחי. לא אענה עליה כאן, מסיבה פשוטה: אין לי תשובה ברורה.
התרעות פיקוד העורף