מדיאר אינו דמות אופוזיציונית קלאסית. עד לאחרונה הוא היה חלק מהממסד הפוליטי סביב אורבן. פרישתו לא נבעה מקרע אידאולוגי, אלא מהתנגדות לשחיתות ולדפוסי שלטון שנתפסו בעיניו כמסואבים. גם הקמפיין שניהל שיקף זאת: הוא לא ביקש להציב אלטרנטיבה ערכית בנושאים השנויים ביותר במחלוקת בהונגריה, כגון המלחמה בין רוסיה לאוקראינה או סוגיות של זכויות להט"ב. הוא התמקד בשחיתות, בריכוז הכוח ובצורך ברפורמה במוסדות המדינה.
נקודה חשובה נוספת, בעלת רלוונטיות רבה לישראל, היא תנאי הזירה הפוליטית שבה התרחש המהלך הזה: חלק ניכר ממפלגות המרכז והשמאל בחרו שלא להתמודד בבחירות באופן מלא, ובכך אפשרו התגבשות של עימות ישיר בין שני מועמדים מהמחנה הימני. החלטה זו - לוותר על התמודדות עצמאית לטובת ניסיון להחלפת שלטון - יצרה מציאות של "דרבי ימני", שבו השאלה המרכזית אינה זהותו הפוליטית של המחנה המנצח, אלא אופיו.
המהלך הזה, של מפלגות האופוזיציה לאורבן, מערער על ההנחה הפוליטית הבסיסית שלפיה הזירה מחולקת לשני מחנות ברורים - ימין ושמאל - שנאבקים על כיוון המדינה. בפועל, בבחירות בהונגריה נוצרה מציאות מורכבת יותר, שבה המאבק המרכזי התנהל בתוך המחנה הימני עצמו.
הונגריה נותרה מדינה בעלת נטייה ימנית מובהקת, אך חלק משמעותי מהבוחרים בה ביקשו שינוי - באופן הפעלת הכוח. ייתכן שזהו אחד המאפיינים הבולטים של הפוליטיקה בעידן הנוכחי: פחות מאבקים בין מחנות אידאולוגיים סגורים, ויותר התמודדויות פנימיות על דמותם, גבולותיהם ואופני פעולתם.
התרעות פיקוד העורף