מדובר במציאות שעולה על כל דמיון. מעתירה שהוגשה נגדו לבית המשפט העליון עולה כי בן גביר הורשע בעבר בעבירה של תמיכה בארגון טרור, והוגשו נגדו 15 כתבי אישום, מתוכם הוא הורשע ב־13 באופן מלא או חלקי, ובשניים אחרים נקבע כי ביצע את העבירות ללא הרשעה. אולם כלל רישומיו הפליליים נמחקו, בהתאם לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים. זה האיש שמופקד על הארגון האמון על אכיפת החוק.
המינוי של עבריין מורשע לתפקיד השר הממונה על המשטרה היה מלכתחילה חטא מוסרי וערכי. איך יכול שוטר מן השורה להביט בעיניו של השר הממונה עליו, כשהוא יודע שהשר שמופקד על המשטרה ניסה בעבר לערער את יסודות החוק שהשוטר נשבע להגן עליהם? איך יכולה המשטרה לדרוש מאזרחים לשמור על החוק, כאשר בראש המערכת עומד מי שהפך את הפרת הסדר הציבורי לקריירה פוליטית?
מאז שבן גביר נכנס לתפקידו הוא פועל בשיטתיות להפיכת משטרת ישראל לזרוע פוליטית ביצועית. הוא לא מסתפק בקביעת מדיניות, סמכות לגיטימית של שר, אלא יורד לרזולוציות של ניהול מבצעי בשטח. הוא מחלק הוראות למפקדי מחוזות, מתערב בפיזור הפגנות, ומסמן קצינים על פי מידת צייתנותם לגחמותיו. המשטרה, שאמורה להיות המגן האחרון של האזרח מול השלטון, הופכת תחת בן גביר לכלי ניגוח פוליטי. הוא לא רוצה משטרה חזקה, הוא רוצה משטרה כנועה.
המשך כהונתו של בן גביר הוא איום אסטרטגי על חוסנה של ישראל. העימותים הבלתי פוסקים שלו עם היועצת המשפטית לממשלה, זלזולו בבכירי השב"כ וצה"ל והתבטאויותיו המופקרות בזירה הבינלאומית מבודדים את ישראל ומחלישים אותה מבפנים. הוא פועל כסוכן של כאוס, נהנה מהתבערה כי היא משרתת את הבייס הפוליטי שלו.
נתניהו לא מוצא את האומץ לעשות את הדבר הנכון ולהדיח את השר הכושל והמסוכן, והמשימה עוברת לפתחם של שופטי בג"ץ. לא מתוך "אקטיביזם שיפוטי", אלא מתוך הגנה על ליבת הדמוקרטיה. מדינה שמאפשרת לעבריין מורשע להשחית את המערכת המשטרתית שלה, מאבדת את הזכות להיקרא מדינת חוק.
התרעות פיקוד העורף