"הימים הנוראים" נקראים הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים. והם מכונים גם "עשרת ימי תשובה", כי הם נחשבים לימי הדין לכל יהודי. זמן לחשבון נפש אישי ותיקון.
ויש לנו גם "ימים נוראים" לאומיים - בין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום הזיכרון ויום העצמאות. ימים שראוי לעשות בהם חשבון נפש לאומי. איפה היינו. מה עשינו. היכן טעינו. מה לעשות כדי לתקן. והשנה אין זה חשבון נפש לאומי מתוך פרספקטיבה של זמן, כי אנו ממש בתוך המלחמה ומבינים שהיא רק עוד פרק במלחמת מאה השנים שלנו כאן. וודאי לא הפרק האחרון.
מלחמה היא אירוע היסטורי מורכב מאין כמותו, אבל אפילו במשהו פשוט הרבה יותר, במשחק כדורגל, רק פרשן נמהר ופזיז ימהר להכריז על תוצאת המשחק כבר במחצית. על אחת כמה וכמה במלחמה. רק פרשן שוטה, או מוטה-פוליטית-לבלי-תקנה, מזדרז להכריז על תוצאות המלחמה, כשאיש אינו יכול אפילו להתחייב אם אנו לקראת סיומה, רק בתחילתה, או במאה השנים הראשונות שלה.
הרבה סדרות טלוויזיה נוצרו כדי לתאר את מלחמת העולם השנייה. אחת הטובות שבהן הייתה "אפוקליפסה". סדרה תיעודית צרפתית, אשר שודרה במלאת 65 שנים לניצחון בעלות הברית. חמישה פרקים כללה הסדרה. השלושה הראשונים (1933-1941) תיארו איך גרמניה כובשת כמעט את כל אירופה וכבר ניצבת בשערי מוסקבה.
מי שהשתעמם או התעייף ולא צפה בשני הפרקים האחרונים - יכול היה להיות משוכנע שגרמניה ניצחה. אבל ההיסטוריה לא עצרה שם. אחרי פרל הרבור נכנסה ארה"ב למלחמה. בריטניה ורוסיה הנחילו לגרמנים תבוסות באל עלמיין ובסטלינגרד - וגלגל המלחמה התהפך עם הנחיתות הגדולות בצפון אפריקה, בנורמנדי ובאיטליה. גרמניה נכבשה ונכנעה. אחרי הירושימה ונגסקי, גם יפן נכנעה.
# # #
ובכל זאת הזדרזו רוב הפרשנים וה"מומחים" באולפנים והפוליטיקאים מהאופוזיציה להכריז כי איראן ניצחה במלחמה - כי המשטר שרד. למסקנה זו הגיעו לא מתוך ניתוח אסטרטגי שגוי. גם הם יודעים כי המלחמה לא תמה. הם רצו לאולפנים, כמעט שמחים להכריז על כישלון, כי חשוב היה להם יותר לנצח את נתניהו מאשר לנצח את איראן. הרי גם ראשי האופוזיציה שלנו כבר הכריזו לא פעם (אביגדור ליברמן למשל) כי נתניהו מסוכן יותר מחמאס, חיזבאללה או איראן.
לא רק את ההטיה הפוליטית שלו, המכתיבה את פרשנותו ומאמרי הדעה שלו, חשף פרידמן בווידויו זה. הוא הסיר את המסיכה גם מעל פרצופי רוב פרשני האולפנים, ה"מומחים" וראשי האופוזיציה אצלנו. במלחמה מתמשכת יש ניצחונות ומפלות, הישגים וכישלונות. אבל מתוך הטיה פוליטית וחשש שמא כל הישג ייזקף לזכות נתניהו - הם עטים על כל עצירה או חלילה נסיגה ומכריזים: זהו. הובסנו.
ביידיש יש פתגם שתרגומו לעברית אומר שאין מראים לשוטה - או בגרסה הזואולוגית לחמור - חצי עבודה. איננו יודעים מה יחליט טראמפ מחר, שלא לומר - בעוד שנה. כבר פעמיים טעו כל אלו שניבאו שהוא לא יתקוף ושישראל תישאר מבודדת. אך איש מהם לא עשה חשבון נפש מקצועי ולא הקפיד מאז להיזהר בתחזיותיו ובהערכותיו.
# # #
רוב המעריכים כי איראן ניצחה בסבב הזה מתעלמים מהנזקים שספגה במלחמה. הם אינם יודעים ואינם יכולים להעריך אם שיקום תעשיית הגרעין, תעשיית הטילים והתשתית התעשייתית ייקח שנה או עשור, ואם תוחלת החיים של המשטר בטהרן ארוכה או קצרה מפרק זמן זה. ובכל זאת הם מכריזים: המשטר שרד, ולכן איראן ניצחה. והטיעון המכריע - יש בידיהם עדיין למעלה מ-400 ק"ג אורניום מועשר, וכל עוד הוא בידיהם, הם ניצחו.
אינני יודע אם החומר הבקיע נמצא בידיהם ממש, או שהוא קבור תחת גלי הריסות אי שם באספהאן תחתית, וקשה מאוד, אולי בלתי אפשרי, להגיע אליו ולעשות בו שימוש. גם הפרשנים אינם יודעים. וגם אם יצליחו האיראנים לדלותו ממעבה האדמה - אינני יודע אם בכלל יוכלו לעשות בו שימוש אם מתקני ההעשרה שלהם נפגעו קשות, וקבוצת הנשק שלהם, על מדעניה ומתקניה, ספגה מכה אנושה. גם הפרשנים אינם יודעים.
אנו מבינים שהכרזות טראמפ ונתניהו בתום עם כלביא ביוני שעבר היו מוקדמות מדי, מופרזות ונמהרות. איני יודע אם חשבו כך באמת - וזה רע, או שהכריזו כך כי זה מה שעושים במלחמה - מאדירים את ההישגים שלנו ומגמדים את הישגי האויב. זה טוב למורל שלנו ורע לזה של האויב. אבל יש פער עצום בין הבנה כי לפני תשעה חודשים לא השלמנו את המלאכה ולכן צריך לעשות זאת עכשיו, ובין הכרזה על כישלון במערכה. פער הנובע ממש מאותו קרע נפשי שעליו התוודה תומס פרידמן.
# # #
בתהום הייאוש של העם היהודי, כשמכונת ההשמדה הגרמנית פעלה במלוא הקיטור אפילו לקראת תבוסת גרמניה, כשבכל יום עלו בעשן משרפות אושוויץ 12 אלף יהודים, ובריטניה נעלה את שערי הארץ וגירשה מעפילים ניצולי ההשמדה - לא היו כנראה בעולם פרשנים שהעזו להכריז כי בעוד פחות מארבע שנים תקום מדינה יהודית בארץ ישראל. זה היה פרק הזמן ההיסטורי שאנו כורכים בשבוע הימים הנוראים הלאומיים שלנו. משואה לתקומה. ולכן, רצוי להתעלם מהפרשנויות והתחזיות השחורות הנוכחיות ולזכור כי אנחנו עם הנצח. לא מנצחים אותנו כל כך מהר.