רגעים כמו שני מילואימניקים מדובדבן, באמצע הלחימה, נלחמים מהבוקר, נכנסים רגע לאלונית לתפוס איזה משהו לאכול, איזה חלבון מזין שיאפשר להם להמשיך להילחם. מסביב, כאוס. בית משוגעים, הכול על סטרואידים. דם, אש ותמרות עשן. הלוחמים מבקשים לשלם לעובדים באלונית ההרוסה לגמרי, המגואלת בדם. אומרים להם אחים שלי, תעזבו, תחזרו עוד שבועיים תשלמו. יש מלחמה.
המילואימניק מתעקש. תנו מספר, נעביר לכם בביט, לא נעים. הוא בתוך התופת ורוצה לשלם על החטיפים. המצלמה תופסת את פניו לרגע אחד. צל״שניק מצוק איתן. עומרי מיכאלי, מכפר רופין.
חצי שעה אחר-כך, ייהרג בהמשך הלחימה בשכונת דור צעיר בכפר עזה. השאיר אחריו חוב באלונית. צילומי מצלמות האבטחה מהאלונית הצמודה לכפר עזה מחזירים אותך, בחבטה אכזרית אחת, לאותו יום ארור באוקטובר 2023.
לא יודע אם דעה זו פופולארית או לא, אבל עם כל הכבוד לטראמפ שמאמפ, אסור שתהיה אי פעם ממשלה כלשהי בישראל שלא תהיה מחויבת לציווי העליון שחובה להיפרע מכל מי שידו עסקה בטבח הזה, בביצוע או בתכנון או ברעיון או בסיוע כלשהו. אני יודע שחלק גדול מהנ"ל כבר שוגרו לגיהנום, אבל אסור להפסיק עד האחרון שבהם.