תקדים מסוכן בבג"ץ: האם השופטים בדרך למחוק את הצבעת רוב העם בקלפי? | ד"ר איתן לסרי

התערבות ללא בסיס פלילי: תקדים מסוכן

הטענה המרכזית העולה מהביקורת היא כי הניסיון להדיח שר מכהן או לחילופין לרוקן את סמכויותיו בפועל, נעשה ללא קיומה של עילה פלילית, חקירה או כתב אישום. בניגוד למקובל ברוב הדמוקרטיות בעולם, שם הדחת שר נובעת מהליך פוליטי או פלילי ברור, כאן מבוססות העתירות על טענות כלליות של "חוסר סבירות" או חשש לפוליטיזציה. עו"ד דוד פטר, המייצג את השר בן גביר, טען כי העתירות נשענות בעיקר על פרסומים תקשורתיים ולא על ראיות קבילות. גם בתוך הרכב השופטים עלו ספקות, כאשר שופטים כדוגמת אלכס שטיין ציינו כי אין מנגנון מקביל בעולם להדחת שר על ידי בית המשפט. דברים אלו מחזקים את התחושה כי מדובר במהלך חריג, שאינו נשען על מסגרת חוקית ברורה.

צווי ביניים כ"תחליף הדחה"- החלטת בג"ץ להוציא צו ביניים, המחייב את השר להיוועץ עם היועצת המשפטית לממשלה בנוגע למינויים בכירים ולהימנע מהתבטאויות בנושאי הפעלת כוח משטרתי, נתפסת בעיני מבקריו כמהלך עוקף הדחה. במקום להכריע באופן ישיר ולקבל פסק דין, בחר בית המשפט להתפשר לכאורה ולהגביל את סמכויות הליבה של השר. המבקרים טוענים כי מדובר בפגיעה מהותית בעיקרון האחריותיות הדמוקרטית: שר נבחר כדי לקבוע מדיניות וליישמה בפועל, וכאשר סמכויותיו מותנות באישור גורם משפטי שאינו נבחר, נפגעת יכולתו למשול. בכך, לטענתם, הופך הייעוץ המשפטי ממוסד מייעץ לגורם בעל כוח וטו אפקטיבי.

בג"ץ בין ריסון לאקטיביזם

הדיון בבג"ץ המחיש את המתח הפנימי בתוך בית המשפט עצמו. לצד גישות אקטיביסטיות יותר, נשמעו קולות זהירים ואומנם מעטים מאוד שהדגישו את חשיבות הריסון השיפוטי. השופט נעם סולברג שהבין את מוקד ההתדרדרות למשבר חוקתי עמוק ומסוכן ומחשש שתתקבל החלטת בג"ץ ולא תיענה בשטח על ידי ראש הממשלה, אף הציע להימנע מהכרעה שיפוטית ולהחזיר את הצדדים למשא ומתן עמדה המעידה על חשש מהעמקת המשבר החוקתי וגרימת נזק אדיר למעמד בית המשפט בעיני הציבור, הריבון. עם זאת, עצם הדיון בשאלת הדחת שר ללא עילה פלילית, כמו גם ההחלטה להתערב בפרטי עבודתו השוטפת, נתפסים בעיני מבקרים רבים כהרחבת סמכות שיפוטית מעבר לגבולותיה הטבעיים. לטענתם, מדובר בשחיקה מכוונת של עקרון הפרדת הרשויות, שבו בית המשפט אינו רק מפרש את החוק אלא גם מכתיב מדיניות על גבול מקבל ההחלטות הפוליטי בישראל.

משבר לגיטימציה מתהווה, השלכות המהלך חורגות מהמקרה הספציפי. פרופ' משה כהן-אליה הזהיר כי חריגה מסמכות עלולה לפגוע בלגיטימיות המוסדית של בית המשפט, הבסיס המרכזי לכוחו. כאשר הציבור ונבחריו חשים כי החלטות מתקבלות ללא עיגון חוקי ברור, מתערערת הנכונות לציית להן. ביקורת זו מתחזקת נוכח התחושה כי מדובר במאבק רחב יותר בין הרשויות, שבו המקרה של בן גביר הוא רק סימפטום. החשש הוא כי תקדים כזה יאפשר בעתיד התערבות דומה ואגרסיבית יותר כנגד  שרים נוספים, ואף כלפי ראש הממשלה, בשאיפה להוציאו לנבצרות על בסיס קריטריונים עמומים ולסייע באופן ישיר לאופוזיציה בניגוד להצבעת רוב העם- הריבון שיוצא כל ארבע שנים ומממש את זכותו החוקתית בקלפי.

לסיכום, האירועים האחרונים סביב הדיון בבג"ץ מצביעים על משבר עומק ביחסי הרשויות בישראל. מחד, קיימת חשיבות עליונה לשמירה על שלטון החוק ועל מניעת שימוש לרעה בכוח שלטוני. מאידך, התערבות שיפוטית ללא בסיס חוקי מובהק וללא תשתית ראייתית מספקת עלולה לערער את יסודות הדמוקרטיה עצמה. המסקנה המרכזית העולה היא כי יש צורך דחוף בהבהרת גבולות הסמכות: בית המשפט צריך לשפוט על פי חוק, והייעוץ המשפטי צריך לייעץ, לא לנהל בפועל את עבודת הממשלה או גרוע מזה לטרפד החלטות רבות של הממשלה הנבחרת משיקולים זרים. כל חריגה מכך, גם אם נעשית מתוך כוונה להגן לכאורה על ערכים דמוקרטיים, עלולה להביא לתוצאה הפוכה: פגיעה באמון הציבור, החלשת המשילות, והעמקת המשבר החוקתי. בסופו של דבר, דמוקרטיה יציבה נשענת לא רק על איזונים ובלמים, אלא גם על כיבוד הדדי של גבולות הכוח. כאשר גבולות אלו מיטשטשים, הסיכון אינו רק לממשלה או לבית המשפט, אלא למערכת כולה.