עוד בטרם החל המשא ומתן, ועל אף הצהרותיו האופטימיות של טראמפ שלפיהן האיראנים נענו לכל דרישותיו, לרבות העברת 440 ק"ג של אורניום מועשר לידיו ופתיחת מצרי הורמוז ללא הגבלות, האיראנים מיהרו להכחיש את דבריו. הם אף הבהירו כי לא יתייצבו לשולחן הדיונים כל עוד טראמפ ממשיך לחסום את התנועה במצרי הורמוז. המצב עלול להתפוצץ שוב ולהביא להמשך המלחמה. אולם גם אם סוגיות אלו ייפתרו, נותר "חור שחור" בהסכם שאליו שואף טראמפ להגיע.
יתרה מכך, הניסיון מלמד שאיראן מעולם לא ראתה בהסכמים סוף פסוק, אלא רק אמצעי להרוויח זמן. האפשרות שחלק מהחומר הגרעיני כבר הועבר למעבדות סודיות, או שהמשטר פשוט ירכוש יכולת מוכנה מצפון קוריאה, הופכת את הדיונים על "מספר הקילוגרמים של אורניום מעושר" לטכניים וחסרי משמעות בפועל.
האינטרס האמריקאי מול הצורך הישראלי
לאן ממשיכים מכאן?
אם התרחיש הזה יתממש, ישראל תצא מופסדת מכל הכיוונים. כדי למנוע את קריסת ההרתעה, על המנהיגות הישראלית לפעול בארבעה צירים מקבילים:
הכתובת על הקיר באותיות של קידוש לבנה: הסכם שמתעלם מהטילים ומהטרור אינו שלום, הוא רק דחייה של המלחמה הבאה - בתנאים גרועים בהרבה.