פרשנים רבים, נוטים לגמד את הקמפיין הישראלי-אמריקני המוצלח מול איראן, שנמצא כרגע בנקודת מבחן קריטית.
העדיפות העליונה של האיראנים במו"מ היא הסרת הסנקציות החונקות והזרמת מיליארדים לכלכלה הקורסת. כל הזרמה כזו, גם של כמה מיליארדים, לצד המשך הסחר בנפט מול סין והודו, תאפשר למשמרות המהפכה, שכעת שולטים באיראן דה-פקטו, להרגיע קולות מחאה מבית, שאין ספק שיגיעו לאחר שהעם יצא לרחובות ויראה את ההרס שהמשטר הביא עליהם, ובמקביל להשתמש בכסף, עד שהנשיא טראמפ יתחלף, לבנייה מחדש של רשתות הטרור והפרוקסיס, שיקום יכולות ההגנה ותוכנית הטילים, כולל לטווחים שיאיימו על ארה"ב, והמשך ההכנות לפריצה לנשק גרעיני, אחרי 2028.
הסכם שיכלול רק את הוצאת החומר המועשר ואת השעיית ההעשרה, לצד "הצהרה איראנית שלא תהיה לה משמעות" שהם מוותרים על הנשק הגרעיני, כדרישת טראמפ בנאומו על מצב האומה לפני פתיחת המלחמה, ופתרון לבעיית הורמוז, יהיה גרוע מאד ועדיף לא להגיע אליו.
חשוב כמובן לוודא במקביל שאיראן לא תיכנס למרחב המוגן בהיבטי החומר הבקיע, על ידי העברת החומר המועשר וכמה מאות צנטריפוגות מתקדמות, שהסכם הגרעין הקודם העניק להם, למתקן חשאי, אבל לא על חשבון הגעה להסכם גרוע שלא יטפל בכל הנושאים.
בלבנון חייבים לוודא לפחות את תנאי הפסקת האש שהיו לפני המלחמה, שביטאו את השינוי בתפיסת הביטחון של ישראל והמעבר "מהכלה והגנה", ל-"מניעה והתקפה", לצד שימור הישגי המבצע ובניית מרחב ההגנה לתושבי הצפון, מנ"ט ופלישה, כפי שהתעצב.
המשטר האיראני ימשיך "לשחק את המשחק המלוכלך", בו הוא אמן. רק הבנה שהאופציה הצבאית, אותה הזכיר שוב הנשיא, היא אמינה, והבנה שארה"ב חוזרת לדרישות המקיפות, אולי ישנו את התנהגותו.
נקווה גם שהעם האיראני, שימשיך להיאנק תחת הכלכלה הקורסת וההרס שייחשף לעיניו, יחזור לחידוש המחאות העממיות, כפי שעשה מספר חודשים לאחר "עם כלביא. רק הוא יכול להיות זה שיחליף את השלטון באיראן.
התרעות פיקוד העורף