שוב ושוב, ההיסטוריה הישראלית נראית כמו סרט שנעצר בדיוק ברגע השיא, רגע לפני שהנבל מובס סופית. שוב זה קורה לנו: ברגע שבו המגף הישראלי מונח על צווארו של האויב, בנקודת שבירה אסטרטגית שבה נראה קרוב מתמיד שמערכי חיזבאללה מתחילים להתפורר מגיע הלחץ הבינלאומי הכבד.
הסכמה למשא ומתן רגע לפני ה"קנק", פעם אחר פעם, הפכה לפתולוגיה ישראלית ומערבית כאחד. המערב, בחתירתו הבלתי נלאית ליציבות קצרת טווח ולשקט תעשייתי, כופה על ישראל עצירה בנקודה הקריטית ביותר. עבור המנהיג המערבי הממוצע, הפסקת אש היא "Win" דיפלומטי, הישג שאפשר להציג לבוחר כהוכחה ליכולת מנהיגות ומניעת מלחמה אזורית. אך עבור המזרח התיכון, הפסקת אש כזו היא חבל הצלה שנזרק לצורר ברגע שבו הוא התחיל לטבוע. במרחב שלנו, מי שלא מסיים את המלאכה, מזמין את המלחמה הבאה במו ידיו.
ההכרעה האמיתית במלחמה המודרנית, ובמיוחד מול ציר הרשע האיראני, אינה מתרחשת רק בשטח, בכיבוש גבעה או בהשמדת מחסן נשק. היא מתרחשת בראש ובראשונה בתודעה. כאשר ישראל נעתרת ללחץ ועוצרת שוב ושוב רגע לפני מימוש היעדים הסופיים, נוצרת כאן בישראל תחושת החמצה עמוקה ומרעילה.
מנגד, בצד האיראני ובשלוחותיו, הלוגיקה הפוכה לחלוטין ומרתיעה. עבור ציר הרשע, המושג "ניצחון" אינו דורש את השמדת צה"ל; הוא דורש רק את הישרדות הארגון. עצם היכולת לשרוד את המכה הישראלית, להישאר על הרגליים ולכפות על מדינה עוצמתית כמו ישראל הפסקת אש בחסות המעצמות, נתפסת כהצלחה כבירה.
הצלחה זו מתורגמת מיד לתודעת ניצחון שמזינה את הנרטיב של "ההתנגדות": אנחנו גברנו על המכונה הצבאית המשומנת של הציונים. כך היה מול חמאס, וכך קורה כעת מול חיזבאללה. עבורם, כל דקה של הפסקת אש היא דקה של שיקום, התעצמות ותכנון הטבח הבא.
זוהי הטעות הקולוסאלית של המערב, ושל טראמפ בפרט. הם מנסים להחיל כללי משחק של עולם העסקים - עולם של פשרות, חלוקת רווחים וחתירה לנקודת אמצע - על אזור שבו המשחק הוא "סכום אפס". במזרח התיכון, הפשרה של היום היא הדלק של הטילים של מחר. בעוד המערב מחפש "יציבות" כדי שהשווקים יירגעו, איראן מחפשת "קיום" כדי שהאידאולוגיה שלה תנצח. עבור האייתוללות, זמן הוא המשאב היקר ביותר.
הפסקת האש הנוכחית היא לא פתרון פוליטי; היא "זמן פציעות" אסטרטגי המאפשר להם למלא את המחסנים שהתרוקנו ולהכין את התשתית לשבעה באוקטובר הבא, אולי הפעם מהצפון. הפסקת האש שנכפתה עלינו היא תמרור אזהרה בוהק. היא מזכירה לנו שביטחון ישראל לא יכול להישען על הבטחות בינלאומיות או על "דילים" של אנשי עסקים מוכשרים ככל שיהיו. האחריות על גורלנו מונחת אך ורק על כתפינו.
התרעות פיקוד העורף