שני לוחמים, שני אתרי הנצחה סמוכים, מטרים ספורים זה מזה, על גבעה 82, במזרח עמק חפר. אתר אחד מעל פני האדמה, השני מתחתיה. הגבעה נקראת 82 על שום גובהה מעל פני הים, ועדיין היא בולטת למרחוק, משקיפה על העמק ממערב וצופה על מורדות הרי שומרון וכפריו ממזרח. ביום בהיר רואים מכאן את קו החוף על עריו ומגדליהן. גבעה אסטרטגית עמוסת היסטוריה ומלחמות. למרגלותיה שוכן קיבוץ בחן, שנוסד ב־1954, כאן, על קו התפר, הקו הירוק, אל מול השומרון – אז בשליטה ירדנית.
אני פוקד לעתים קרובות את קיבוץ בחן, שהוא כיום קיבוץ רק בהגדרתו ולמעשה ישוב קהילתי. רק הגרעין המקורי שלו נושא אופי “קיבוצי”, עם אחרוני ותיקיו־מייסדיו, שלחמו על הגנתו במלחמת ששת הימים. רובו הרחבה, עם בתים מפוארים של משפחות שרצו באיכות חיים, ביניהם גם בתי הבכורה ומשפחתה. בביקוריי במקום הפסטורלי, הצמוד לגדר המערכת המחושמלת שחוצצת בין השומרון למדינה, אני הולך לרוב בעקבות אסף אל המצפה הנושא את שמו, תופס שלווה, נהנה מהנוף ומהרהר בדמותו של צעיר עם פוטנציאל אישי עצום שהקריב חייו במלחמה באויב האכזרי, חמאס.
באזכרה האחרונה בבית העלמין האזורי ניצבו מאות ליד קברו של אסף, קבר ראשון של חלל צה”ל שנכרה בבית העלמין. ההמונים לא נרתעו מגשם הזלעפות. כשמטריות בידיהם עמדו בני המשפחה, חבריו הרבים של אסף, חברי בחן וישובים סמוכים, והאזינו לדברי ההספד קורעי הלב, ממאנים להתנחם.
בחול המועד פסח שוב פקדתי את מצפה אסף. והנה לצידו אני מגלה מחפורת שזה מקרוב נחשפה, מובילה אל פתח נמוך, חסום בשער צהבהב. סקרנותי הובילה אותי מטה. החלקתי מטה על האדמה הרטובה, השער נפתח בקלות פנימה. כופפתי ראשי ומצאתי עצמי בתוך חלל תת־קרקעי חשוך, מבוטן ומעוגל, משתאה לנוכח מראה עיניי לאור מצלמת הטלפון הנייד.
מישהו השקיע כאן לאחרונה ממרצו על מנת לחשוף את המקום, לנקותו, ואף טרח להציב תמונות היסטוריות על הבטון – בחן בימיו הראשונים, הגבעה שהפכה ליעד מבוצר בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים. מוצגים שם תמונה וסיפור חייו של יעקב (יענקל’ה) כפרי, שנפל על גבעה 82 במלחמת היש”ע 1967. החשיכה לא אפשרה לי לקרוא את הכתוב. צילמתי אפוא וביציאתי יכולתי לקרוא בבירור סיפור מדהים על עוד גיבור ישראלי, חלל מערכות ישראל, ששמו כמעט לא נודע.
מי אתה, יענקל’ה כפרי ז”ל? אני קורא: יליד פולין, 1927, בן יחיד להוריו, שעלה ארצה בגיל שש. ב־1948 התגייס לחיל השריון, שירת ביחידת שועלי שמשון, ובקרב על חוליקאת נפגע בשתי רגליו. היה חשש שמא ייאלצו לקטוע אותן, אבל הוא המשיך בשירותו, התמנה למפקד גוש כנרת, עלה בדרגות עד לסגן אלוף. ערב ששת הימים הוצב בקיבוץ בחן להגנת מרחב השרון. ביום השני למלחמה נפל מפגיעה ישירה של פגז ירדני.
וכך מסופר עליו בדף המוצמד לקיר המעוגל במעמקי האדמה: “היה בו השילוב המופלא של איש השלח, האת והרוח, שהספיק לעשות כה רבות בתחומים הנ”ל. דינמיותו הייתה בלתי נלאית, התמסרותו ללא גבול, ניסיונו הצבאי רב – ויחד עם זה, מצניע לכת, דוגמה ומופת לפקודיו, למתיישבים ולאנשי ספר... אהבה מופלאה קשרה אותו לנוף הכנרת מצד אחד ולירושלים העתיקה מצד שני. ערב מלחמת ששת הימים שוחח טלפונית עם רעייתו ואמר לה: ‘תראי, הכל יהיה בסדר. צה”ל ינצח. העיר העתיקה תהיה בידינו ואנו נבקר בימים הקרובים אצל הכותל המערבי’.
בשיחה עם חבריו אמר להם: ‘יש לי חשבון ארוך עם הסורים, וכאשר יעלה צה”ל על רמת הגולן אני אהיה שם בכל מחיר’ – אולם הוא לא הגיע לשם”. הוא הוצב בחזית השרון והיה החלל היחיד בקרב על בחן.
“זה לא בונקר”, הוא מתקן אותי. “זה היה חדר מנוחה שחיבר בין שתי תעלות קשר, ממש כמו בגבעת התחמושת ובקסטל. התעלות הובילו לשלושה בונקרים, שחלשו משלושה כיוונים על כל הבקעה ממזרח”.
בסיור קצר מסביב לגבעה אנו מגיעים לאחד הבונקרים האלה, שנותר בשלמותו. “הגבעה היא תל בן 5,000 שנה, עוד מתקופת הברונזה”, מספר צסלריס. “מעליה שרידי כנסייה ביזנטית. מצאנו כאן 14 גתות וכמה בורות מים. אלה המותניים הצרים של המדינה. לא היה כאן כלום ב־1948.
היישוב הכי מזרחי אז בעמק חפר היה קיבוץ המעפיל. כוח עיראקי שהגיע ממזרח ביקש לחצות את המדינה לשניים. התנהל קרב במושב גאולים, ואדם אחד הציל את המצב, אולי אף את המדינה שרק קמה, כשירה לעברם פגזים מתותח נפוליאונצ’יק והניס אותם לטול כרם. היה זה שאול אפק, אביה של מיכל הרצוג, אשת נשיא המדינה”. גדוד של חטיבת אלכסנדרוני תפס את גאולים והתבסס במקום.
העיראקים חזרו וניהלו קרב עם כוחותינו סביב הכפר הערבי קאקון, ששכן על תל מתקופת הממלוכים, והונסו גם משם. במקום כפר של פורעים ערבים, קאקון הוא כיום אתר טבע יפהפה, סמוך למושב גן יאשיה. גבעה 82, שנכבשה אף היא, נמצאת בתחומו של קיבוץ בחן. “עיראק היא המדינה הערבית היחידה שאין לנו עימה עד היום הסכם הפסקת האש”, מזכיר צסלריס. ואכן, ב־1991, במלחמת המפרץ, היא שיגרה לישראל טילי סקאד במשך 41 ימים.
צסלריס לקח על עצמו להפוך את הגבעה לאתר מורשת משוקם ומתוחזק. מה שלא נעשה בכל שנות הקיבוץ, עושה עתה אחד מבניו. “גבעה כזאת אין בשום מקום אחר בארץ, זהו המקום היחיד בשרון שבו אפשר לראות את קו ההגנה ב־1967”, הוא מתרגש.
בלי לחכות לעזרת המוסדות, הוא חשף בימים אלה את חדר המנוחה של הלוחמים. “אתה יודע מי נפל כאן על הגבעה?”, שאל אותו יום אחד שלמה הלפר, ממקימי בחן, שהלך לעולמו לפני כשנתיים. צסלריס לא ידע, ולהלפר לא היה הרבה להוסיף: “בחור נחמד, לא זוכר את שמו”. לעצמו אמר: איך אני לא יודע, איך לא הנצחנו את יעקב כפרי? המחשבה הראשונה הייתה להפוך את בריכת המים לאתר מורשת ובו פינת הנצחה לכפרי ז”ל. פנייתו של צסלריס למועצה להנצחת החייל במשרד הביטחון נענתה בחיוב, אבל 7 באוקטובר עצר הכל. “יש יותר חיילים להנציח מחרבות ברזל מאשר מששת הימים”, נאמר לו.
המחשבה על בריכת המים פנימה קרמה עור וגידים בתוכנית שהוכנה. הוריו של אסף מסטר היו בעד, אך הרעיון התמסמס בגלל מיעוט כספים. במקום זאת, קם המצפה על גג הבריכה והתקבע כאתר לזכרו של חלל חרבות ברזל. ההנצחה לגיבור שנפל על הגבעה 56 שנה קודם לכן נמצאת אפוא, בינתיים, מתחת לאדמה, בחדר המנוחה של לוחמי ששת הימים בחזית השרון.
הטובה המבוטנת, הקבורה באדמה, שעל הקיר שלה רשומות קורותיו של יעקב כפרי, נדרשת לחיזוק הבטון ולתחזוקה. היא חלק מקו ההגנה שהוקם כאן לאחר מבצע קדש בסיני ב־1956. תושבים דרוזים הם שחפרו את התעלות המחברות בין שלושה בונקרים, שבשניים מהם, לדברי צסלריס, מתוכנן שיפוץ. אבל מאין יבוא הכסף? צסלריס הפיק חוברת קטנה, פרוגרמה, על מהות האתר וחשיבותו, הצליח להביא לדיון את נציגי המועצה המקומית עמק חפר, רשות הטבע והגנים, המועצה לשימור אתרים וקק”ל, אך הנושא טרם התקדם. אם הצלחת להביא אל השולחן את כל הגורמים האלה, נאמר לו, אולי נפקיד בידך את השיחות עם הפלסטינים? אולי משרד המורשת יעשה כאן משהו, הוא תוהה.
בינתיים הוצב על הגבעה שלט כחול של המועצה לשימור אתרים, תחת הכותרת “המותניים הצרים” של מדינת ישראל. נאמר בו כי ממדי “המותניים הצרים”, 14.5־20 קילומטר, נקבעו בהשפעת הסכם שביתת הנשק בין ישראל לירדן ועל סמך הישגיה הצבאיים של ישראל באזור במלחמת העצמאות. “המותניים הצרים” היו סיכון אסטרטגי לישראל, הן בשל האפשרות שכוח צבאי עוין מהשומרון יגיע במהירות אל חוף הים וינתק את הקשר היבשתי שבין צפון הארץ לבין מרכזה ודרומה, הן בשל המרחק הקצר שבין הגבול המזרחי לבין ריכוזי האוכלוסייה הישראלית במרכז ובשרון, והן בשל העובדה שבשטחים אלה עברו תשתיות לאומיות רבות של ישראל.
עוד נאמר בשלט כי קיבוץ בחן ניצב באחת הנקודות הצרות ביותר שבין הים התיכון לממלכת ירדן, ולכן ספג הפגזות כבדות ביומיים הראשונים של מלחמת ששת הימים. עוד שלט של המועצה לשימור אתרים מוצב למטה, לצד תותח מסוג 25 ליטראות מיושן שמזמן יצא מכלל שימוש בצה”ל. שני תותחים כאלה השתתפו בהגנה על בחן. על שלט זה נזכר שמו של המפקד, יעקב כפרי ז”ל.
מ”המותניים הצרים” יצא סרן אסף מסטר, בן 22, מביתו בבחן להגן על ישראל ועל יישובי עוטף עזה, והרחק מהבית, ברצועת עזה, נפל. ואל “המותניים הצרים” הגיע סא”ל יעקב כפרי, בן 40, כדי להגן עליהם ועל השרון. וכאן, על גבעה 82 שמעל בחן, נפל. גבעה אחת, שני גיבורים, שלוש מלחמות.
הלל צסלריס ואני ניצבים על הגבעה עתירת המורשת וההיסטוריה, בין המצפה המזדקר אל על לבין חדר ההמתנה התת־קרקעי, צופים מערבה ומזרחה, רואים את בחן המשגשג, את בת חפר המתרחבת, ויודעים כי בזכות גיבורים כאלה, ובזכות ממשיכיהם בכל יחידות צה”ל, יישובי העוטף במערב הנגב בטוחים יותר, וכך גם יישובי קו התפר בשרון. מכאן רואים בבירור את גדר המערכת ומאחוריה את טול כרם העוינת. חיילי צה”ל נלחמים בתאי הטרור בעיר הערבית, שרק כ־15 קילומטרים בקו אווירי מפרידים בינה לבין העיר העברית נתניה, לחוף הים התיכון.
התרעות פיקוד העורף