לא מעט מהפרשנים עסוקים בניתוח מהלכי ישראל במלחמה הנמשכת. בדרך כלל הם נוקטים עמדה החלטית, אפילו נחרצת, שספק רב אם היו נוקטים כמוה בשאלות קלות וברורות בהרבה. לרבים מאיתנו אין אמון בממשלה הנוכחית (בצדק רב), ולכן כל פעולה שהיא עושה או נמנעת מלעשות מתפרשת כטעות. אלא שהמצב מורכב יותר. די אם נבדוק עד כמה טעו רוב הפרשנים המלומדים בשנתיים וחצי האחרונות. חלקם מודים בכך וחלקם מתעלמים מכישלון החיזוי שלהם.
האויבים שמולנו מרים וקשים, וכל מי שמבקש להמעיט בטינתם כלפינו וברצונם להרוס את חיינו מתעלם מהמציאות. כל הטעויות החמורות שלנו לאורך השנים, וכל הסוגיות הנוגעות ליחסים בינינו ובין הפלסטינים, אינן יכולות להסביר או להצדיק את השנאה הבוערת מצד המשטר האיראני וארגוני חיזבאללה וחמאס. אלה כלל אינם עסוקים במצבם של הפלסטינים ובסיכוי לשפרו. מטרתם, להשמיד את מדינת ישראל, אינה מותנית במדיניות כזאת או אחרת שלנו.
לפיכך, המחשבה שהפעולות שעלינו לנקוט ברורות אינה הגיונית. מובן שישנם דברים סבירים יותר וסבירים פחות, והציפייה שנוכל לדייק בכל שלב ולצפות כל פעולה מצד ארצות הברית מוגזמת ביותר. לכן רצוי ואף חיוני להתרכז בעיקר. בעניין המלחמה, עלינו לשאוף למיצויה הצבאי ובהמשך בוודאי למיצויה המדיני תוך תיאום מלא עם הממשל האמריקאי. מובן שהצורך לשוב לחיים "נורמליים" יחסית רלוונטי גם לחוסן הביטחוני והכלכלי שלנו בעתיד.
ההכרח הוא לשוב לממשלה המעודדת הידברות ולא קרע. לממשלה המובילה חינוך, תרבות ומדע. לממשלה המחוקקת רק חוקים הכרחיים לרווחת אזרחיה. לממשלה המבקשת להעסיק פקידות מקצועית מעולה ועצמאית. לממשלה הרוצה לחזק את שלטון החוק באיזון נכון ולא בטינה ובנקמנות. לממשלה שמובילים אותה אנשים קצת יותר זהירים וצנועים מהמובילים הנוכחיים, אנשים הרואים את טובת הכלל כחובתם הלאומית, כולל בענייני שירות בצבא. לפעמים, אם הולכים על כל הקופה נשארים בלי מטבעות.
התרעות פיקוד העורף