הטענה של הממשלה כי רק לחץ צבאי בלתי פוסק הוא שהוביל לשחרור החטופים לא עומדת במבחן המציאות. ההיסטוריה מלמדת שלחימה ממושכת ללא תכלית מדינית ברורה כפי שהתרחשה ברצועת עזה הובילה לדשדוש, כפי שחוותה ישראל בשנתיים האחרונות.
הסתמכות על שינוי משטר באיראן כ"פתרון קסם" היא הימור מסוכן. גם אם האיום האיראני יפחת, עוצמת האיומים המצטברת מסביב - המורכבת מארגונים תת-מדינתיים חמושים ומדינות בעלות צבאות סדירים חזקים, דורשת מהמנהיגות הישראלית לעבור מראייה צרה של "סבבי לחימה" לתכנון אסטרטגי צופה פני עתיד.
ביטחון ישראל אינו יכול להישען על נאומים חוצבי להבות בטקסים ממלכתיים או על תליית תקוות במנהיגים זרים. הוא מחייב הכנה מדוקדקת של צה"ל והחברה הישראלית לאתגרי המחר, תוך הכרה במגבלות הכוח הצבאי והבנה ששקט זמני אינו תחליף להכרעה אסטרטגית או להסדרים מדיניים ארוכי טווח. עלינו להפסיק לנהל את הסכסוך בעיניים עצומות למחצה, ולהתחיל לבנות את התשתית שתבטיח את קיומנו גם מול איומים שעדיין לא הגיעו לפתחנו.
התרעות פיקוד העורף