כבר יומיים שאני חושב דווקא פה באילת עד כמה אני אוהב את המדינה שלנו המיוחדת, המוכה, השכולה, המיוסרת, ושאין כמוה בעולם. את הגעגועים שבשירים לישראל של פעם ואת התקוות לישראל של העתיד.
אני יכול לומר לכם שאני אוהב את המדינה הזאת עד כלות. את נופיה ושביליה, את שירתה ואת יושביה. אני אוהב בה כל פינה, כל הר ושביל וכל גיא ועמק. את רובם חרשתי ברגליי במסעות בתנועת הנוער "השומר הצעיר" שעיצבה לא במעט את חיי, את מקצועי כאיש תקשורת ואת הליכתי לקיבוץ – שם אני חי עד היום עם ילדיי ונכדיי.
אני אוהב את המדינה הזאת עד כלות. לא הסכמתי לעשות למשפחתי ולי דרכונים פורטוגליים, לא נכנעתי לפיתוי של דרכון אירופי, עם זכאות ללימודים אקדמיים, למרות שאני ממוצא סורי וזכאי. אמרו לי שאני "דופק" גם את הילדים והנכדים שלי, ואני בטוח שאני דווקא מזכה אותם. אין לאף אחד מאיתנו – לא לי ולא לרעייתי – דודים ומשפחה בחו"ל. כולם בארץ, או טמונים באדמה, או מתהלכים גאים מעליה.
אני אוהב את הארץ הזאת בגלל אבא שלי יעקב ז"ל. איש פלמ"ח, הכשרה בגבעת חיים, הקרב על לוד, קרב מלכיה, פציעה, הקמת קיבוץ מלכיה, ואחר כך טפסן ב"סולל בונה", נופל מפיגום, מחלים, והולך לסלול את כביש 1 לירושלים ואת כביש אילת־שארם. אבא אהב צ'יפס ושווארמה – זה היה הפיקניק הכי גדול שיכל לדמיין לעצמו.
אני אוהב את המדינה בגלל האנשים שבה, מיוחדים מאין כמותם, חריגים בנוף העולמי. כמה שיתווכחו, כמה שיתפלגו, כמה שיחלקו פוליטית – כך לא ייתנו לאחר ליפול, כך ינהגו עזרה הדדית כשצריך. הם יודעים שהילדים שלהם ביחד בטנק, מוכנים לחרף נפשם למען יחיה העם. הם יודעים שנצח ישראל ושהיכולת שלנו להתקיים כאן ביחד תלויה בזה.
איך אני יודע? אני מעמיק איתם בשיחה, עם אלו שזורקים לי מעת לעת משפט לא אוהב במלון, בקניון או בבית קפה. אני מאיר להם פנים, מנהל איתם שיחה, מגיע איתם ל־90% המשותף לשנינו ואת המפריד שצריך לדעת לנהל יחד, גם תוך מחלוקת. זה נגמר לרוב בחיבוק ובהחלפת טלפון. כך גם ברחוב וגם ברשתות החברתיות.
אני אוהב את תל אביב המיוחדת עם החופים, השדרות המקסימות, את מרכזי התרבות והקולינריה. ואת ירושלים של ערב שבת כשהשינה פורסת מעליה. אני אוהב את חיפה, העיר היפה והנחבאת שאנחנו קצת מפספסים, ואת אילת הממכרת ואת אנשיה שקלטו בעצמם וללא עזרה 60 אלף פליטי טבח 7 באוקטובר. ואת נתניה שנכבשה על ידי יהדות צרפת, ואת אשקלון עם הפארק היפה, ואת עכו ונהריה ויוקנעם המתפתחת, ואת רחובותיה של בני ברק בחמישי בערב. אני אוהב את השווקים שלנו ואני אוהב לשבת ברחבת הכותל המערבי ולצפות באנשים שמגיעים לשם.
התרעות פיקוד העורף