עבורי, זה הייתה החלטה קשה. אני צופה אדוק בטקסי יום הזיכרון והעצמאות. אלה הטקסים שעיצבו את עצמאותנו, הם בדרך כלל נוגעים בנימים הדקים ביותר של חיינו. כך כל שנה. לא השנה. ואתם יודעים מה? לא רק בגלל משיאי המשואות, גם, אבל הרבה מעבר לכך. זוהי מחאה אישית על ישראל ביום עצמאותה. נולדתי וגדלתי פה, אני אוהב אותה אהבה גדולה, נותרה רק תקווה קלה, קלה, שאולי עוד יכול להיות אחרת.
האמת היא שההחלטה הזו התגבשה בהדרגה. לא ביום אחד אלא לאורך השנים האחרונות. תחילה הייתה זו ההפיכה המשטרית שפרצה לחיינו, מרסקת בהדרגה את מערכת המשפט ושופטיה, ומאיימת על הדמוקרטיה הישראלית. ההפיכה הזו עוררה בי תהייה אם זו ישראל שלי.
ואז באה מתקפת 7 באוקטובר וערערה את האמון במערכת הביטחון לגווניה, שעליה סמכתי תמיד בעיניים עצומות. צה"ל? חיל האוויר? השב"כ? ממשלת ישראל ממאנת להודות בכישלון ואפילו בורחת מחקירה ממלכתית, עצמאית ובלתי תלויה. ובהמשך - ההפקרה המחפירה של תושבי הצפון וההתנערות מן הצורך המינימלי להקנות להם הגנה מינימלית מפני ההתקפות מלבנון. וכן, אפילו הפשיעה הגואה ומעשי הרצח הבלתי נגמרים בחברה הערבית שאנו סופרים אותם באדישות מזעזעת.
אינני יודע, אבל אני יודע שאינו יחיד. הביטו על תמונת ההרס הבלתי נגמר ברצועת עזה, האם את הכל היה צריך להרוס? ותזכרו את התמונות שיצאו משם והציגו חיילים בפעולת ההרס והחורבן, מציירים כתובות על בתים, אוחזים בפריטים שונים.
יש אומרים כי מאז 67', כאשר כבשנו/שחררנו (תבחרו לכם), את יהודה ושומרון, החל הרעל לחלחל. 59 שנים אחר כך, חבורות של בריונים יהודים משוטטות בכפרים פלסטיניים ביהודה ושומרון ו"עושות סדר". הם מדליקים בתים וכלי רכב, מכים אזרחים ערבים - ומבריחים מהשטח אזרחים ישראלים וצוותי תקשורת כדי שלא יראו ולא יספרו.
"עם לבדד ישכון", זהו? זהו חזון נביאינו? זאת השליחות שלנו בעולם הזה? או שמא "עם סגולה" ו"תיקון עולם" אינן סתם סיסמאות ויש מהות מאחוריהן ואנו מחויבים לה בעולמנו?
התרעות פיקוד העורף