אין מדובר בביקורת לגיטימית - ביקורת היא חלק בלתי נפרד מכל שיח דמוקרטי – אלא בהאשמות חמורות, בלתי מבוססות ומסוכנות. כינוי חיילי צה"ל "רוצחים" והצגת ישראל כ"מדינת אפרטהייד" אינם רק עיוות של המציאות, אלא גם חזרה מסוכנת על דפוסים היסטוריים של דה־הומניזציה. מדובר בשפה שמטרתה להוקיע ולהסית.
הפער הזה, בין האשמות חסרות רסן כלפי ישראל לבין שתיקה כמעט מוחלטת מול טרור רצחני, חושף לא רק צביעות, אלא גם כשל מוסרי עמוק. מדינה שמבקשת להוביל ערכים של זכויות אדם אינה יכולה להרשות לעצמה לבחור מתי לגנות טרור ומתי להעלים עין.
כאשר הנהגה פוליטית משתמשת בשפה קיצונית ומאשימה, אין להתפלא שהשיח הציבורי מתדרדר למופעים של שנאה גלויה. באחד מערוצי הטלוויזיה הספרדית הגדילו לעשות - דמותו של נתניהו הוקרנה ברקע, כאשר שדרני הטלוויזיה עיוו את פניהם תוך הפניית אצבע משולשת כלפי ישראל והעומד בראשה.
אירופה לאן?
ממשלת סאנצ'ס פועלת גם בזירה הבינלאומית נגד ישראל, תוך ניסיון לקדם סנקציות במסגרת האיחוד האירופי. בכך היא חותרת תחת העקרונות של שיתוף פעולה מערבי, ומציבה את עצמה לצד מדינות רדיקליות שאינן חולקות את ערכי הדמוקרטיה והחירות. לא בכדי מוזכרת ספרד בשורה אחת עם מדינות כמו ונצואלה ואיראן – מדינה שממשלת ספרד אף מבקשת לחדש עימה את יחסיה הדיפלומטיים.
האבסורד מגיע לשיאו כאשר ספרד מגנה את ישראל על מאמציה לבלום את האיום של איראן הפועלת באופן עקבי להשגת נשק גרעיני. בכך ספרד אינה מאיימת רק על ישראל, אלא על היציבות האזורית והעולמית כולה. נשק כזה עלול להגיע לידי ארגוני טרור או לשמש ככלי סחיטה נגד מדינות אירופה עצמן. במציאות זו, המאבק של ישראל אינו רק מוצדק, הוא חיוני.
העמדה הספרדית, אם כן, אינה רק אנטי־ישראלית, היא גולשת עד כדי אנטישמיות. ספרד מעדיפה להתמקד בגינוי המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון. ובכך למעשה מיישרת קו עם תפיסות של שמאל רדיקלי, המעדיף נרטיבים אידיאולוגיים על פני עובדות.
בסופו של דבר, השאלה נוגעת לא רק ליחסי ישראל־ספרד, אלא לדרכה של אירופה כולה. האם תבחר היבשת להיאחז בערכים של אמת, אחריות ומוסר, או שתמשיך להיגרר אחרי קולות קיצוניים, עיוורים למציאות? ספרד של סאנצ'ס מציבה תמרור אזהרה ברור. השאלה היא אם העם הספרדי יוקיע את דרכו של סאנצ'ס וישלח את ממשלתו לפח האשפה של ההיסטוריה.
התרעות פיקוד העורף