זה לא חרם וגם לא תגובה להתנהגות מרגיזה. במקרה הטוב זאת אדישות, ובמקרה הפחות טוב זו הפגנת זלזול כלפי הקהילה. קשה למצוא הגדרה מדויקת לתופעה שמתבטאת בחסרון ובהיעדר מתמשך של נוכחות ישראלית.
לא היה ראש ממשלה שלא נהג להגיח לביקור בניו יורק במטרה להיפגש פנים אל פנים עם ראשי הקהילה. אני כותב זאת מניסיון אישי, לאחר שנכחתי במפגשים אלו ודיווחתי עליהם בתקשורת הישראלית.
לא פחות תכופים היו ביקוריהם של שרי ממשלה, ראשי מפלגות, אלופי צה"ל ורבנים ראשיים. לא עבר שבוע שבו הקהילה לא אירחה אישיות ישראלית מרכזית ואהודה.
כשעוררתי את הנושא בפני בכיר בפמלייתו, הוא השיב לי בצחוק: "אין ליהודי ניו יורק זכות הצבעה בבחירות בארץ". דווקא פוליטיקאי שצמח והתחנך בארצות הברית, בחר להחצין זלזול בקהילה היהודית הגדולה ביותר.
בשנים האחרונות לא זכור אף ביקור אחד של שר, אלוף או רב ראשי בקהילה בניו יורק. בכיר בקהילה הביע בפניי פליאה על כך שגם ראשי האופוזיציה, כמו בנט או לפיד, אינם רואים בביקור כזה צעד חשוב ובעל ערך תקשורתי.
המשבר עליו מדברים לאחרונה ביחסים בין ישראל ליהדות ארצות הברית הוא למעשה "אי-יחסים". מדובר בנתק כמעט מוחלט בין שני חלקי העם, מצב שבו שני הצדדים מפסידים.
המפסיד הגדול יותר הוא הצד הישראלי. הדרך היעילה והמבטיחה ביותר לאמריקה הלא-יהודית עוברת דרך קשר ישיר, הדוק ותמידי עם הקהילה, קשר שניתן לקיים בקלות באמצעות ביקורים רשמיים.
התרעות פיקוד העורף