הסרטון לא השאיר ספק, התגובה כן: כך הופקרה השוטרת בידי "הכוח הנשי"

מתוך אתר בונות אלטרנטיבה: "אנו פועלות ליצירת השפעה של כוח נשי א-מפלגתי ואקטיביסטי. קהילות של נשים מנהיגות, מוועד כיתה ועד הכנסת, מהגינה הציבורית ועד הדירקטוריון. והכל כדי ליצור מציאות חדשה לנשים בישראל". מילים גדולות, חגיגיות.

"לפעמים, כשמערכת המשפט צריכה לעסוק בחיפוש אחר כוונת זדון ולנתח זוויות צילום כדי להחליט אם מגע היה מיני או רק 'טעות', אנחנו נשארות רק עם התחושות בגוף שלנו. וזה הופך להיות כואב יותר כשאנחנו רואות איך החוויה הזו הופכת לכלי משחק פוליטי ציני. "פתאום דמויות שבימי שגרה נוהגות להשתיק מתלוננות או להגן על פוגעים, נזכרות להיות פמיניסטיות דגולות רק כדי לנגח צד פוליטי כזה או אחר. זה די ברור שהביטחון של השוטרת או של כל אישה אחרת הוא הדבר האחרון שעומד לנגד עיניהן. "הידיעה שהכאב שלנו מגויס לטובת דף מסרים היא פגיעה נוספת בביטחון שלנו במרחב הציבורי, מרחב שצריך להיות נקי מאינטרסים ומפוליטיקה קטנה על הגב שלנו".

אם צלחתם ברשתות החברתיות את הטקסט הנ"ל, שמרחף מעל כאילו אינו קשור לכלום, אולי ראיתם שצורפה בסופו ידיעה קטנה מאתר כלשהו על הרשעת יפה: "ללא מעשה מגונה: פעיל המחאה הורשע רק בהפרעה לשוטרת". בקטנה כזה. ביג דיל, אפשר לחשוב מה עשה. אפשר לנשום לרווחה.

בואו נעבור קצת על המילים: "להיות אישה במרחב הציבורי זה לחיות בתוך הידיעה שהגוף שלך הוא זירה". חתיכת פתיחה דרמטית, כמעט פילוסופית. אלא שמהר מאוד מתברר שהמילים הגדולות לא נועדו לאישה שנפגעה, אלא באות לייצר סיפור. שהרי אין באירוע נשים רבות. יש כאן מקרה קונקרטי של פגיעה בשוטרת מג"ב.

ואז מגיע ההסבר על "המרחב האפור". על מערכת המשפט שמחפשת כוונת זדון ובוחנת זוויות צילום כדי להכריע אם המגע היה מיני או טעות. כשתחפשו את הסרטון ברשתות, דווקא תוכלו לראותו בזווית צילום מעולה. יפה נצמד בפלג גופו התחתון לשוטרת ומניע את גופו קדימה ואחורה שוב ושוב. תוכלו בקטע נוסף שם לשמוע אותו כורז במגפון: "אני הולך להתפשט פה, דרך אגב, כל הבחורות שרוצות לראות אותי בתחתונים". אבל בריאיון הנינוח שנתן לחדשות 12 הוא בכלל לא זכר את האירוע.

תוכלו לראות בסרטון שוטרת נוספת שעמדה בסמוך. היא לא התבלבלה ולא נזקקה לצילום ולניתוח משפטי שלו כדי להבין מה קרה – ומיהרה להדוף את אייל יפה מחברתה. בסופו של הטקסט מתבררת מטרתו. לתקוף "דמויות שבימי שגרה משתיקות מתלוננות", רמז די שקפקף לצד פוליטי מסוים. הצד הפוליטי (לא שלהן חלילה), שלדעת בונות אלטרנטיבה מגייס את הכאב לטובת דף מסרים פוליטי. צד שאותו הן מאשימות בהשתקת מתלוננות ובהגנה על פוגעים. נו, איך קוראים לצד הזה? קואליציה? ממשלה? אולי ימין? תעלומה שכזו.

טקסט זהיר, חמקמק

אולי כל זה לא עובר את הרף המשפטי הנדרש להרשעת יפה במעשה מגונה. אולי זה מספיק רק להסכמה להסדר עם הנאשם בהרשעת הפרעה ופיצוי של 8,000 שקל בלבד לנפגעת. אולי. אבל איך ארגון העצמה נשי יכול להרשות לעצמו להתייחס לאירוע בניסוחי התפתלות והתפלפלות? ככה נראה מאבק סלקטיבי מפוזיציה פוליטית. יש פמיניזם "נכון" ויש פמיניזם של הצד האחר.

הדבר הכי נורא הוא שאין במניפסט האומלל כל פנייה לשוטרת הנפגעת, גם אם "רק" הפריעו לה במילוי תפקידה. אין ולו מילה אחת של חיזוק, של חיבוק, של נחמה. משהו בסגנון "אנחנו איתך", "אנחנו מאמינות לך ועומדות לצידך", או "תהיי חזקה". כלום.

צפו שוב בסרטון ודמיינו שזו הבת שלכם שם במשימת פיזור חסימה לא חוקית. או אחותכן, אמכן, נכדתכן או סתם חברה. האם גם אז התגובה הייתה יכולה להיות כה אנמית ומבישה?