האח הגדול לומד אותנו: מי מחליט בשבילי בדרך אל הקלפי | דביר קריב

בעידן שבו כמות הקמפיינים היא כמות הבוחרים, השאלה הדמוקרטית כבר איננה רק מה שמנו בקלפי, אלא מי עיצב לנו את המחשבה בדרך אליה

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
הצבעה בבחירות
הצבעה בבחירות | צילום: פלאש 90
2
גלריה

אנחנו אוהבים לחשוב פשוט, רצון הבוחר מתבטא בקלפי. האזרח עומד מאחורי הפרגוד, בוחר פתק, מכניס למעטפה ומשפיע על גורל המדינה. זו התמונה שעליה גדלנו. זו גם אחת התמונות היפות ביותר של הדמוקרטיה. יום הבוחר.

אבל הטכנולוגיה רצה מהר קדימה, ובעידן הנוכחי זו כבר תמונה חלקית מאוד. היום כבר לא מספיק לשאול מה בחר האזרח בקלפי. צריך לשאול גם איך נוצרה הבחירה הזאת. מהרגע שהטכנולוגיה נכנסה עמוק אל תוך תהליך גיבוש הדעה, עולה שאלה מטרידה, האם העם הוא עדיין הריבון? או שמישהו אחר למד להשפיע עליו הרבה לפני שהוא עצמו הבין שהחליט? ואז הריבון הוא מי שהחליט בשבילי..

המאבק על הבוחר מתחיל הרבה לפני יום הבחירות. במסך הקטן שבכיס. בכותרת שקפצה לנו. בסרטון שראינו עד הסוף. בהודעה שקיבלנו בקבוצת הוואטסאפ. בתגובה שנראתה כמו קול אותנטי של אזרח מודאג. ה"אח הגדול" לומד אותנו.

הסכנות בשימוש ב-AI במהלך קמפיין בחירות
הסכנות בשימוש ב-AI במהלך קמפיין בחירות | צילום: ללא

אנחנו לא נכנסים לבד לקלפי. אנחנו נכנסים עם הפלאפון שלנו, מחשב אישי שלנו, יש שיומרו שאותו "אח גדול"  מכיר אותנו טוב משאנחנו מכירים את עצמנו. מהרגע שאנחנו הולכים עם מחשב אישי שלומד אותנו כל הזמן, השפעתו נמצאת עמוק בתוך התודעה שלנו. אנחנו נכנסים אל הקלפי עם כל מה שהוכנס לנו לראש דרכו בשבועות ובחודשים שלפני כן. מהראש הולכת היד אל הפתק. לכן השאלה הדמוקרטית החדשה איננה רק למי הצבענו, אלא איך נוצרה הבחירה הזאת. מה בעצם הדעה שלנו, באמת והאם יש מצב שהמושג "הדעה שלנו" כיום פחות חד משמעי? כשכמעט עשרה אחוז מעידים שהחליטו ממש בסמוך לבחירה למי יצביעו האם זה לגמרי הדעה שלהם, או שקמפינרים מבריקים בחרו במקומם?

בעבר קמפיין פוליטי דיבר אל קהל רחב. כרזה אחת, נאום אחד, תשדיר אחד, סיסמה אחת. היום, בעידן של בינה מלאכותית, בוטים ואלגוריתמים, הקמפיין יכול לדבר אל כל בוחר באופן אישי. הלכה למעשה, כמות הקמפיינים היא כמות הבוחרים. הקמפיין יכול לזהות מה מפחיד אותנו, מה מכעיס אותנו, מה גורם לנו לעצור, מה גורם לנו לשתף, ומה גורם לנו לומר,  "זה בול מה שאני חושב". כאשר קמפיין נבנה במיוחד עבורנו, הוא כבר לא מרגיש כמו משהו שמישהו שלח לנו. הוא מרגיש כמו מחשבה שלנו. ואז נשתכנע.

הסיכון החמור ביותר לדמוקרטיה

זה קרה לא רק בארה"ב אלא בעוד מקומות בעולם בשנתיים האחרונות, בכל מיני שיטות ודרכים. מי שחושב שזה לא יגיע לישראל בבחירות הקרובות, פשוט לא מבין את המציאות החדשה. ישראל היא חברה פוליטית מאוד, רגשית מאוד, מחוברת מאוד, מקוטבת מאוד, וטכנולוגית מאוד, כולנו עם פלאפונים חכמים. הסיכוי שבוטים, דיפ־פייקים ומסרים מותאמים אישית באמצעות טכנולוגיות מתקדמות יופעלו כאן בבחירות הקרובות גבוה מאוד, למעשה ודאי.

הפתרון איננו להיבהל מטכנולוגיה, גם לא לחשוד בכל דבר. אינני קורא לנו להיות פרנואידים, אלא להיות ערניים. לעצור לפני שמשתפים. לבדוק מי עומד מאחורי המסר. להיזהר מתחושת רוב שאולי מזויפת. לזכור שסרטון משכנע כבר אינו בהכרח האמת. ובעיקר: לגבש את ההחלטה במי לבחור לפני הישורת האחרונה של הקמפיינים, שבה מושקע הרבה מאוד כסף והרבה מאוד מאמץ בהשפעה על המתלבטים. אני אישית אחליט שבוע לפני.

המאבק על הדמוקרטיה מתנהל לא רק בקלפי. הוא מתנהל גם בראשו של כל בוחר. מי שישמור על שיקול הדעת שלו, ישמור גם על חופש הבחירה שלו.

תגיות:
בחירות
/
בינה מלאכותית
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף