טורקיה של ארדואן מדברת נגד ישראל - אבל חותרת תחת ארה"ב | עמית יגור

בזמן שעיני כולנו נשואות לעימותים באש נגד איראן ונגד לבנון, המלחמה האמיתית שאינה באש מתרחשת מאחורי הקלעים וביתר שאת. בדיווחי החדשות שומעים על זה מדי פעם ("טורקיה כן, טורקיה שם"), אבל אין גורם אחד שהציג לציבור ולארה"ב את הפאזל השלם, שממנו עולה תמונת מצב מסוכנת במיוחד.

מי שמעמיק בדברים רואה לפניו מערכה לפירוק שיטתי של החזון האמריקאי שמובילה ארה"ב, ומגיע במהירות למסקנה שטורקיה אינה פועלת רק נגד ישראל - היא פועלת אקטיבית וביתר שאת נגד האינטרסים הלאומיים של ארצות הברית, תוך שהיא משתמשת בכלים מועתקים מאיראן, מרוסיה ומסין כדי לערער את יצירת ההגמוניה האמריקאית - והכול במעטפת של "חליפות וחיוכים".

המנוע האידיאולוגי: ג'יהאד בחליפה של האחים המוסלמים

כדי להבין את טורקיה של 2026, חייבים להבין את התשתית הדתית-פוליטית שלה. ארדואן אינו סתם מנהיג לאומני; הוא רואה בעצמו את נושא הדגל של תנועת האחים המוסלמים העולמית. עבורו, ה"עות'מאניזם החדש" הוא כסות לקידום אידיאולוגיה ג'יהאדיסטית המבקשת להחליף את הסדר המערבי הליברלי בח'ליפות מודרנית.

התמיכה הבלתי מסויגת בחמאס, בזרמים קיצוניים בלוב ובגורמים רדיקליים באפריקה, אינה "טעות טקטית" אלא חלק מתוכנית סדורה. ארדואן הוא בן ברית ומאמין באסלאם הפוליטי, שהיום כבר ברור שלא מגיע כדי להשתלב, אלא כדי ליצור חוסר יציבות במדינות פרו-מערביות.

הברית האסטרטגית עם קטאר היא עמוד השדרה של הציר הזה - שתי המדינות משמשות ככספת וכמטה של האחים המוסלמים בעולם. בכך, הלכה למעשה, טורקיה של ארדואן היא צד אקטיבי ב"התנגשות הציוויליזציות" ולא מהצד המערבי של המפה. עבורה, ישראל היא המוצב הקדמי של ארה"ב, שהיא ה"כופר הגדול" שיש לדחוק מהאזור.

מודל ההתעצמות הרוסי-סיני בגרסה טורקית

מה שרוסיה עשתה במשך שנים במזה"ת וסין עושה בים סין הדרומי עם שלוחות למזה"ת, איראן כמוצב קדמי, טורקיה עושה כעת במזרח התיכון ובאפריקה - בונה כוח צבאי עצמאי שנועד הן לייתר את התלות שלה במערב ובנאט"ו והן לשלוט במשאבי אנרגיה קריטיים:

תוכנית הטילים וה-ICBM: הדיווחים האחרונים על השלמת פיתוח טורקי של טילים בין-יבשתיים ועל כוונתה של טורקיה לבצע ניסוי שיגור, תוך שימוש בשטחה של סומליה, הם "קריאת השכמה" לוושינגטון. היכולת הזו תאפשר איום על בירות אירופה ועל בסיסי ארה"ב, בדיוק כפי שעושות המעצמות היריבות.

ייצור ועצמאות צבאיים דורסניים: ייצור מטוסי הקרב מהדור החמישי (KAAN), תעשיית הכטב"מים הענפה וייצור נושאת מטוסים לא נועדו לחיזוק נאט"ו, אלא ליצירת ציר כוח אסלאמי שיוכל לפעול ללא אישור אמריקאי. יוזכר בהקשר זה כי בעבר, כשישראל ניסתה ליצור לעצמה באותו האופן עצמאות צבאית, דוגמת פרויקט מטוס הלביא, ארה"ב דאגה לחסום זאת באופן מופגן.

חתירה תחת בסיס הסדר האזורי החדש של ארה"ב - פרויקט ה-IMEC

בעוד ארה"ב מדברת על חיבורים תשתיתיים, כבישים, מסילות רכבת, סיבים אופטיים, צינורות גז ונפט ועוד, מהאמירויות, דרך שטחן של סעודיה וירדן ועד לישראל כמוצא הימי לאירופה כולה, מנסה ארדואן בשורה של הסכמי פיתוח שעליהם חתמה טורקיה לאחרונה ליצור מציאות אחרת החותרת מתחת לחזון האמריקאי.

החזון הטורקי - הטיית החיבורים התשתיתיים מירדן לעבר סוריה, ומשם גם לטורקיה, כדי להבטיח שאנקרה תהיה שער היציאה המרכזי לאירופה, ולא ישראל, ואולי אף לחבר תשתית זאת לתשתית של המסדרון הסיני ("החגורה והדרך") שאנקרה ניסתה לקדם במשך שנים.

חבלה במאמץ המלחמתי בעזה ונגד איראן

ממצבור הדיווחים שברשותנו די ברור שארדואן, במסווה של "סיוע", מחבל באופן שיטתי במאמץ המלחמה של ארה"ב וישראל נגד ציר ההתנגדות/ציר הרשע. בחזית עזה, האכסניה שהוא נותן לאחים המוסלמים ולחמאס במשך שנים רבות, כולל לתכנון פיגועים ביהודה ושומרון, ההתבטאויות החריפות בגנות ישראל ובעד החמאס, הניסיון לכפות את הסיוע הטורקי כדי לקנות אחיזה בשטח הפלסטיני לצד לכאורה "תיווך" מול חמאס גם כיום, כולל מאמץ להשפיע על טראמפ - משקפים כיוון אחד ברור.

בחזית האיראנית, ארדואן עשה כל שיכול היה כדי למנוע שימוש בכוח צבאי נגד איראן. יש שיתהו מדוע ומהו האינטרס הטורקי במדינה שעד לא מזמן הייתה יריבה מובהקת. משלא הצליח במאמצי התיווך וב"לחישה על אוזנו" של טראמפ, אסר על ארה"ב להשתמש בבסיסים בשטחה של טורקיה לטובת המאמץ הצבאי, המשיך לדרבן התנגדות של חלק ממדינות המפרץ לפעילות נגד המשטר באיראן, ולאחרונה אף פורסם שמנע בזעם רב מול טראמפ שימוש במיעוט הכורדי נגד המשטר באיראן.

כל מה שתואר כאן אינו ניתן לפרשנות מקילה - זו חבלה מובהקת במאמץ המלחמתי נגד ציר ההתנגדות ונגד הניסיונות ליצור סדר חדש במזה"ת. לפיכך, ברור שטורקיה היא "סוס טרויאני" בתוך נאט"ו, הפועל דווקא כ"בלם זעזועים" עבור טהרן בשעה שבוושינגטון מנסים להכריע אותה.

בעיה קטנה - ארדואן ובכיריו אינם יכולים להתבטא באופן חופשי נגד ארה"ב. שם יש אילוץ לשמור על חליפות מעונבות ומתק שפתיים מחשש לתגובתו. התחליף - התבטאויות ארסיות, חסרות תקדים ומשולחות כל רסן נגד ישראל ונגד "המלחמה", שאינן אלא נגד ארה"ב. להלן מקבץ קצר של פעולות והתבטאויות מאז תחילת "שאגת הארי":

השתלטות על מאחזים אזוריים ויצירת שליחים, פרוקסים, לטורקיה במודל איראן

פרויקט שדה התעופה: ענקיות התשתית הטורקיות Cengiz Holding ו-Kalyon Holding, אותן חברות שבנו את שדה התעופה באיסטנבול, קיבלו את הזיכיון לשיקום והרחבת שדה התעופה הבינלאומי של דמשק. המטרה היא להפוך אותו לצומת אווירי אזורי עם קיבולת של 31 מיליון נוסעים בשנה עד 2033.

נדל"ן ותשתיות: לצד שדה התעופה, הטורקים קיבלו זכויות לשיקום תשתיות ופרויקטי נדל"ן רחבי היקף במדינה. המבקרים טוענים כי מדובר ב"השתלטות רכה" (Soft Power) שמעניקה לאנקרה שליטה ארוכת טווח על נכסים אסטרטגיים ועל נתיבי סחר בתוך סוריה, מה שמאפשר לה להשפיע על המבנה הדמוגרפי והכלכלי של המדינה ביום שאחרי המלחמה.

טורקיה גם טרחה לנסח ולחתום על "חוזה דרקוני", שלפיו היא זכאית ל-90% מההכנסות מהמשאבים בסומליה ובמים הכלכליים שלה עד לכיסוי מלא של הוצאות הקידוח והתפעול. גם לאחר שהפרויקט יהפוך לרווחי, סומליה זכאית לתמלוגים בגובה של 5% בלבד מערך הייצור הגולמי, שיעור שנחשב לנמוך משמעותית מהמקובל בעולם במדינות בעלות סיכון גבוה, שם הממוצע נע סביב 10%-15%.

טורקיה עצמה קיבלה פטור מלא ממסים, אפשרות לייצא את כל הרווחים ללא ביקורת סומלית, וזכות ליישב סכסוכים בבוררות באיסטנבול. בתמורה, היא מתחייבת להגן על המים הכלכליים של סומליה ולבנות את הצי שלה למשך עשור.

במקביל, טורקיה מפעילה את בסיס TURKSOM במוגדישו, כשלוחמים סומלים עוברים אימונים בסיסיים בסומליה ולאחר מכן מוטסים למרכז אימוני הקומנדו באספרטה שבטורקיה. המשמעות ברורה - זהו למעשה "צבא בתוך צבא" הנאמן לדוקטרינה הטורקית. כיום כבר הוכשרו מעל 5,000 לוחמים, כשליש מהכוח הלוחם של סומליה, מה שמעניק לאנקרה שליטה ישירה על זרועות הביטחון של המדינה ועל יציבות המשטר.

המהלכים הללו מציירים תמונה שבה טורקיה מנצלת ואקום פוליטי, בסוריה, וחולשה כלכלית-ביטחונית, בסומליה, כדי לבסס אימפריה כלכלית וצבאית שחותרת תחת האינטרסים המערביים, תוך שהיא מציגה זאת כ"סיוע הומניטרי" או "פיתוח תשתיות".

אז מה יש לעשות?

יש. והרבה. במוקד - חיוני שהממשל בארה"ב יבין שטורקיה של ארדואן אינה חלק מהפתרון אלא חלק מהבעיה, ואפילו חלק מהותי בה.

נכון שארה"ב תתחיל לבחון את הפרויקטים הצבאיים הטורקיים: האם ארה"ב צריכה להמשיך ולאפשר פיתוח מטוס קרב טורקי עצמאי (KAAN), שנועד לקרוא תיגר על הדומיננטיות האווירית של נאט"ו ואולי גם של ארה"ב?

נכון שהממשל יתחיל לקחת בעירבון מוגבל את המעורבות הדיפלומטית הטורקית כ"מתווך" בכל הזירות, כשמעשיו בשטח מעידים בדיוק הפוך. על הממשל להתחיל מעתה והלאה להעיר לאנקרה על כל צעד שנראה שמחבל במערכה האמריקאית נגד איראן או לחלופין חוסם את פרויקט ה-IMEC. ארה"ב לא יכולה להרשות לעצמה שותפה שנועצת מקלות בגלגלי הסדר האזורי החדש.

בקרה על תהליכי בניית הפרוקסי הטורקי באזור והתערבות פיזית וכלכלית בכל אזור כזה, ובכלל זאת לדרוש הבהרות מיידיות לגבי תוכנית הטילים הבין-יבשתיים של טורקיה כמו גם ניצול מדינות אחרות. האם נאט"ו יכול להרשות לעצמו חברה שפועלת כמעצמה בליסטית בלתי מרוסנת?

האצת התהליך ליצירת סדר אזורי חדש והעמדת ברירה בפני טורקיה - או בפנים או בחוץ. הדרך של לחייך ולדבר כאילו אתה בפנים, אבל לעשות הפוך כאילו אתה בחוץ, הסתיימה ב-7 באוקטובר. כדאי לארדואן לשקול מחדש את דרכו. ויש עוד הרבה.

בשורה התחתונה, אם מצרפים יחד את כל חלקי הפאזל והדיווחים השונים, התמונה המתקבלת באשר לטורקיה אינה מבשרת טובות. טורקיה מדברת נגד ישראל, אבל כבר כעת אפשר להבין כי היא פועלת הלכה למעשה נגד ארה"ב ונגד הסדר העולמי החדש שהיא מובילה.

הצעקות נגד ישראל הן רק הסטת מבט מהמערכה האמיתית שארדואן מנהל נגד האינטרס האמריקאי. אם ארה"ב לא תתחיל לשאול שאלות ולגבות מחירים כעת, היא תתעורר למציאות שבה המזרח התיכון ואפריקה נשלטים על ידי ח'ליפות בליסטית עוינת, מסוכנת הרבה יותר מזו האיראנית.

הזמן להסרת המסכות הוא עכשיו, ועל ישראל לנהל מערכה דיפלומטית משמעותית בתחום, כולל מינוי צוות ייעודי לנושא ופרויקטור מיוחד אד הוק שיעסוק רק בנושא הזה. זה חיוני, ובשלב הזה זה עדיין אפשרי לטיפול.