רבים מייחסים לרייגן תרומה משמעותית לנפילת ברית המועצות, אך שוכחים לפעמים כי לצד האידיאליזם העמוק שלו הוא היה גם פרגמטיסט זהיר שפעל בכל דרך אפשרית על מנת להגיע להבנות עימה במטרה לצמצם את הסיכון לקטסטרופה גרעינית. כך פעל רייגן בשני צירים מקבילים, שבעיניו אף פעם לא סתרו אחד את השני: הגברת הלחץ המדיני, הכלכלי, הצבאי והתודעתי על המשטר הסובייטי מחד גיסא וניהול אחראי של הסיכון הגרעיני באמצעות דיאלוג, בקרת נשק וחיפוש אחר הבנות עם מוסקבה. רייגן האמין כי גישה משולבת זו הכרחית על מנת להבטיח את ביטחונה של ארה"ב עד לנפילתה הבלתי נמנעת של ברית המועצות, שאת מועדה המדויק תדע רק "ההשגחה העליונה" לנבא.
"דוקטרינת רייגן" מאותתת לנו מהעבר על האסטרטגיה הנדרשת כעת מול המשטר האיראני. המציאות פשוטה: כל עוד המשטר הזה יוותר על כנו בתצורה כזו או אחרת – יוותר איום חמור על ישראל, ואין מחלוקת שלאיראן יש אחריות ישירה או עקיפה למרבית בעיותינו הביטחוניות. איראן היא "אימפריית הרשע" של ימינו ולפיכך, בדומה למדיניותו של רייגן, ישראל צריכה להגדיר יעד ברור וראשון במעלה של האצת נפילתו של המשטר.
זהו יעד הכרחי אבל שאפתני מאוד, קשה לתחימה בזמן ושבלתי אפשרי להשיגו רק בכלים קינטיים. ישראל צריכה לקדם שורת מאמצים לחזק את האופוזיציה האיראנית, לאתר ולרקום קשרים עם גורמים חמושים בתוך המשטר ולפעול לערעור יסודותיו של המשטר ולהעמקת המתחים בין מוקדי הכוח בהנהגה. כל אמצעי לקידום היעד הזה – צבאי, כלכלי, קיברנטי, תודעתי או חשאי – נדרש להיבחן דרך שאלה אחת מרכזית: האם המשטר ייחלש כתוצאה מפעולה זו, או שלא.
לקחת בחשבון את אי הוודאות
בד בבד, ישראל וארה"ב צריכות לנהל את הסיכון האסטרטגי החמור ביותר הנשקף מאיראן: האפשרות שהאחרונה תשתמש במלאי האורניום המועשר שנותר בשטחה על מנת לבנות בהסתר פצצה גרעינית. במצב העניינים הנוכחי אין שום דרך להבטיח שאיראן לא תעשה כן, בייחוד כשהיא מתודלקת במוטיבציה יוצאת מגדר הרגיל להרתיע את ישראל וארה"ב מניסיונות נוספים להפיל את המשטר. זהו יעד דחוף שנדרש לקדמו גם במחיר הסכמות עם איראן על סוגיית הגרעין (בדגש על הוצאת האורניום המועשר מאיראן), שמחירם הברור הוא הפשרתם של כספים והעברתם לאיראן. הסכם שכזה יהיה זריקת חמצן חיונית למשטר האיראני, אבל זוהי "כוס תרעלה" שנדרש לשתות כדי לטפל באיום.
רייגן לא ידע מתי בדיוק תיפול ברית המועצות, אך הוא הבין היטב שאין להתייחס למשטר רקוב מן היסוד כאל עובדה נצחית. באותה מידה, הוא הבין שגם משטר בשקיעה עלול להחזיק בידיו יכולת להשמיד ערים ולגרור את העולם לקטסטרופה. זהו הלקח שעל ישראל וארה"ב לאמץ מול איראן: לא להמתין לנפילת המשטר, אלא לפעול כדי לקרב אותו; ולא להניח שעצם חולשתו תספיק כדי לנטרל את הסכנות שהוא מציב. יישום דוקטרינת רייגן באיראן הוא מורכב, חמקמק ולא מובטח, אבל הוא הטוב מבין כל החלופות האחרות.
התרעות פיקוד העורף