כך כולנו נעזוב את הקונספירציות ונחזור לעסוק במציאות | מאיר עוזיאל

הפחד של גורמים בעולם מכך שישראל תזכה באירוויזיון בזכות הצבעת הקהל דומה לפחד של חוגים בישראל מכך שביבי יזכה בבחירות. בשני המקרים חוששים מהצבעת העם, ובשני המקרים קמו תיאוריות קונספירציה – כאילו עומדים לגנוב את האירוויזיון, כאילו עומדים לגנוב את הבחירות.

מה אנחנו, האנשים ההגיוניים וההגונים, יכולים לעשות בעולם שתיאוריות קונספירציה שולטות בו? קשה מאוד לדבר באופן רציונלי ולהסביר שאין שחר לחששות האלה. הבעיה היא שתיאוריות על מזימות אפלות במחשכים משתלטות על המוח. יש בתיאוריות כאלה אלמנטים רגשיים, הן מעוררות שנאה, ולכן הן דוחקות החוצה לא רק את הניתוח הרציונלי, אלא גם את הסכנות האמיתיות שעומדות בפני ישראל והעולם המערבי כיום.

הבעיה של העולם המערבי איננה זכיית ישראל באירוויזיון או בביאנלה. תושבי העולם המערבי עומדים במערכה נגד ערכי החופש שמובלת על ידי איראן. המערכה לא נגמרה, ולא נגמרו חמאס והשנאה שלו לישראל ובעקיפין לכל ערכי המערב. היינו צריכים לעסוק רק בזה, אבל תשומת הלב, דרך החדשות, המאמרים, הטוקבקים, מופנית דווקא לחשדות שנולדו מתיאוריות קונספירציה.

אחד השיאים נחשף כשמביטים על מערכת המשפט, בהתנהגותה במשפט נתניהו. כשבוחנים את כתב האישום ואת הניסיונות העקרים להוכיח אותו בבית המשפט, ושומעים את העדויות, אדם מציאותי מבחין שכתב האישום מורכב מעולם של תיאוריות קונספירציה שאין דרך להוכיחן. מאשימים את נתניהו שעשה קנוניה כאן, וקנוניה שם. גם השבוע הוטחו בנתניהו שאלות שכולן ניסיון להוכיח תיאוריות קונספירציה. שטויות שאי אפשר להאמין. שואלים את נתניהו: מה חשבת? תאר מה עבר במוחך..

לא אתפלא אם כשביבי יצא זכאי, מיד יגישו נגדו כתב אישום אחר, שבו יאשימו אותו שהוא חולם בלילה חלומות שאינם עולים בקנה אחד עם החלום הסביר. הפרקליטה תשאל אותו: מה חלמת? מתי חלמת? איך חלמת? והשופטים יצטרכו לשבת שם כאילו זה נושא רציני, ולהכריע. אולי אני הופך את זה לקצת אבסורדי, אולי אני קצת סאטירי, אבל לא צריך לעשות מאמץ גדול כי הכל מאוד קרוב לכך, ורחוק מהאשמות אמיתיות שעליהן צריך לנהל משפט.

גם השבוע היינו שקועים במשפט, שמרחיק אותנו מעיסוק בדברים האמיתיים והורס את אמון הציבור במערכת המשפטית. הם פוסעים קדימה לקראת הרס האמון במערכת המשפטית, בשעה שכולם צריכים להיות עסוקים במערכה על חיינו. האווירה הזו שלטה, למרבה הצער, גם לפני 7 באוקטובר. הקונספירציה בדבר הפיכה משטרית שעומדת להגיע שלטה במוחות והפעילה ישראלים רבים. אם היו בהפגנות הגדולות שלפני 7 באוקטובר שלטים בנוסח “תתקיפו מיד את עזה!”, “עצרו את תוכניות חמאס!”, הייתי מבין שהמפגינים עוסקים בדברים האמיתיים, הכואבים והמסוכנים. כלום. כלום וכלום.

הייתי בכמה מפגישות תכנון ההפגנות. ראיתי ושמעתי את הקודקודים של המחאה. ביקרתי בהפגנות. הייתי בסביבה כשהם דיברו על המדיניות שלהם ופירטו את מה שהם ראו כסכנות. המוח שלהם היה עסוק רק בהגנה לוחמנית מפני תיאוריות קונספירציה. אף לא אחד מהם, ורבים מהם היו אנשי צבא בדרגות גבוהות ביותר, לא העלה את הסכנה האמיתית: הסכנה של חמאס. רבים מראשי המחאה נגד מה שהם ראו כמזימות השלטון היו אנשים שהיו אמורים להיות חשופים להרבה מידע, לפחות בעלי יכולת לשאול, אם הם באמת התכוונו לעסוק במציאות. לא ראיתי מישהו או מישהי נואמים בהפגנות וצורחים שצריך לפעול בטרם ירצחו אותנו. 7 באוקטובר קרה על הרקע המתעלם הזה, רקע הפניית המבט מהאמת וההתעסקות בסוגי קונספירציה שונים ומשונים שהם הפחידו את עצמם מפניהם.

להערכתי, שוב נראה את דגל ישראל קופץ למעלה כשהשיר של ישראל יושמע באירוויזיון, ותנו לי לחלום: ייתכן שגם נראה את התביעה מושכת את כתב האישום נגד נתניהו ומפסיקה את המשפט בלי להמשיך לסבך את כל המדינה, ועכשיו גם את נשיא המדינה, בתוך עולם הקונספירציות הדמיוניות האלה. לדעתי, המבוססת על מקורות אמינים מאוד בעיניי, גם הרצוג היה רואה במשיכת כתב האישום פתרון נכון. כך, כולנו נעזוב את הקונספירציות ונחזור לעסוק במציאות.