מחירה של מלחמת ששת הימים לא נעצר בירושלים ובשטחים

כבר קרוב ל־60 שנה ישראל משלמת את מחיר הניצחון במלחמת ששת הימים. את מורשתו הפוליטית, הביטחונית והמוסרית של הניצחון הזה אפשר לסכם בשלוש מילים: כיבוש. כיבוש. כיבוש. מאז ההישג הצבאי המזהיר, מדינת ישראל לא ידעה רגע של מנוחה. אילו הייתה לממשלתה תבונה מרחיקת ראות, היא הייתה הופכת את הניצחון הצבאי להישג מדיני, ולא גוזרת על הדורות הבאים פולמוס פנימי ומלחמת נצח.

ישראל לא קיבלה החלטה סדורה באשר לגורל השטחים, ולא שעתה לקולות שהזהירו מפני הכיבוש. את המבוכה ניצלה תנועת גוש אמונים, שקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים וקבעה עובדות בשטח. זרעי הפנטזיה המשיחית נזרעו מיד אחרי המלחמה, עם הקמת תנועת ארץ ישראל השלמה.

בספר “מלכוד 67” מכוון מיכה גודמן את הזרקור אל מורה הדור של הציונות הדתית, הרב צבי יהודה קוק, שפירש את האירועים ההיסטוריים כמימוש שלבים שונים בתוכנית אלוהית־משיחית. הכיבוש, לשיטתו, היה אתחלתא דגאולה. על התשתית הרעיונית, התיאולוגית והאידיאולוגית הזאת קמה תנועת המתנחלים.

ירושלים היא דוגמה למחיר הניצחון. מפעל ההתנחלויות השתלט על שטחים במזרח העיר ויצר חיץ בין שכונות פלסטיניות, אך לא יצר זיקה של האוכלוסייה למדינת ישראל. במזרח ירושלים גרים קרוב ל־400 אלף תושבים, רובם מחזיקים בתושבות קבע ומקבלים זכויות סוציאליות, אך אינם אזרחים ישראלים. השכונות הערביות מוזנחות. “העיר שחוברה לה יחדיו” נותרה סיסמה ריקה מתוכן.

מחירה של מלחמת ששת הימים לא נעצר בירושלים ובשטחים. הוא משתרע בכל רובד אפשרי של החיים בישראל, בראש ובראשונה בממד הביטחוני. מלחמת יום הכיפורים, קורבנותיה ואובדן האמון במוסדות השלטון היו במידה רבה תוצאה של שיכרון הכוח שאחרי 1967. בהמשך באו האינתיפאדות, פיגועי ההתאבדות, המבצעים בעזה ואיתם התחושה שישראל חיה מסבב לסבב.

השסע החברתי בין ימין לשמאל, בין חילונים לדתיים, בין יהודים לערבים, בין מי שרואים בכיבוש אסון ובין מי שרואים בו ייעוד, הלך והעמיק. שאלת השטחים מעצבת למעשה את החיים ואת הזהות הפוליטית של כל אזרח בישראל. תחושת חוסר הגבולות חלחלה עד כדי טשטוש מוסרי. אי אפשר לשלוט בעם אחר במשך עשרות שנים בלי לשלם מחיר נפשי, ערכי ואנושי. מחברה יהודית ודמוקרטית הפכה ישראל למדינה שולטת, המדברת יותר ויותר בשפה של עליונות יהודית. בד בבד נשחקו הרגישות לזכויות אדם, המחויבות לשלטון החוק והיחס להפעלת כוח.

אפשר להתווכח על הצביעות בעולם ועל האנטישמיות, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהכיבוש מספק לאויבי ישראל את חומר הבעירה היעיל ביותר. הכיבוש מכרסם במעמד ישראל בעולם ומערער את הלגיטימציה הבינלאומית עד כדי הוקעתה כמדינת אפרטהייד. ישראל הביסה בשישה ימים את צבאות ערב, אך נותרה לכודה בניצחון פירוס.