האזרח טרנר

הוא נקרא "הפה של הדרום", היה בעל האדמות הרביעי בגודלו באמריקה; שמרן אדוק, רפובליקני עם קשרים אוונגליסטיים, שאהב לצוד וגם השקיע ממון רב בשימור הטבע והסביבה.

ראשי מדינות מכורים ל־CNN. עיתונאים ניזונים ממנה. מתמודדים פוליטיים יכולים לסכם התכתשות בריאה ביום אחד ללא ספיחים ליום המחרת. האינטלקטואלים ממשיכים לקמט מצח גבוה ולהגיב בבוז: "שטחי, רדוד, לא מעמיק". אחרים משתמשים במטפורות מאולצות כדי להגדיר את CNN: "האינטרקום העולמי" ו"ואליום של וידיאו". טרנר ממשיך לתפעל את CNN מאטלנטה, ואין דבר המשמח אותו יותר ממה שאמר לו מקלוהן: "טרנר, אתה בונה את הכפר הגלובלי".

גם אם התרחשו דברים בלי שחזה אותם, הנציחו כתביו ומצלמותיו של טרנר את ההתרחשויות והקפיצו אותן על פני העולם בעזרת לוויינים. אפילו ביל פיילי, הפטריארך העייף של CBS, אוהד את פועלו של טרנר. שאלתי את טרנר על אהדתו של פיילי. טרנר ענה שלא משנה לו מה פיילי חושב.

CNN הורידה את הילת החשיבות העצמית מעל עושי החדשות. טרנר איתר ובודד את התכונה הטובה ביותר של חדשות. אם תתעמק בהן, הן הופכות לבידור. מאחורי ההצהרות הנחרצות מסתתרים פוליטיקאים קטנים; אם תקשיב להם ותצפה בהם, תגלה עד כמה צר ומוגבל עולמם. היו לטרנר הישגים ממשיים, ולו רק בגלל העובדה כי הוא נמצא בשידור רציף: הוא היחיד ששידר את אסון "צ'אלנג'ר"; הוא היה בכיכר סט. פייטרו כאשר ניסו להתנקש בחייו של האפיפיור; הוא כיסה בשידור ישיר את התקוממות הסטודנטים בכיכר טיינאנמן; שאלתו של השדר ברנרד שואו למועמד לנשיאות מייקל דוקאקיס - אם אשתך קיטי הייתה נאנסת, האם היית מצדד בעונש מוות? - עדיין מצלצלת.

מכיוון שכל הצלחה נאמדת במזומנים, צחוקו של טרנר מהדהד במיוחד. 134 מיליון דולר הכנסות שוטפות ב־1989. הרכישה של אולפן הסרטים הכושל MGM, הוכיחה עצמה כהברקה. TNT, הרשת הבידורית־מסחרית שהקים, הייתה ההשקעה הטלוויזיונית המוצלחת של זמנה.

כשטד טרנר היה בן 24, התאבד אביו והשאיר אחריו עסק של שלטי חוצות עם חוב של 6 מיליון דולר. טרנר ניצב פתאום, בשלב מוקדם של חייו, בפני ירושה שכולה חובות. הוא התנפל על החברה של אביו, העמיד אותה על רגליה, ועם הכסף שהרוויח קנה את קבוצת הכדורסל אטלנטה הוקס. בשנת 1977 ניווט את היאכטה שלו "אומץ", לניצחון בתחרות היוקרתית על הגביע האמריקאי.

בתחילתו של עידן CNN, כאשר הוצאו כתביו בוושינגטון מרשימת המורשים לכיסוי טלוויזיוני בבית הלבן, הסתער טרנר על הממשל והקונגרס והגיש תביעה משפטית נגד רונלד רייגן ושלוש הרשתות הגדולות, על הפרת החוק למניעת התארגנות קרטלית. בו בזמן קרא להקמת ועדת חקירה מטעם הקונגרס שתחקור את משדרי הרשתות.

הוא טען אז, לפני שנכנס בעצמו להפקות מקוריות ב־TNT, כי לטלוויזיה יש השפעה אדירה על הערכים הבסיסיים של אמריקה, מכיוון שאנשים מבלים שעות רבות בצפייה בקופסה האידיוטית. הוא טען כי הרשתות השתמשו בחוסר אחריות באמצעי האדיר שהן מחזיקות בידיהן, שדרכו הן שולטות בנפש האמריקאית.

טרנר הגיע לישראל על זנבו של אירוע תקשורתי מיוחד במינו. באמצעות תלונות והפעלת לובי, הצליחה ישראל להוכיח כי הכיסוי של בוב ווינר, כתב CNN לשעבר, היה מגמתי. ווינר הואשם באי־סדרים, בדיווחים מגמתיים, בהצמדת צילומים ישנים ואלימים מימיה הראשונים של האינתיפאדה לקריינות חדשה.