האופן הגס שבו עו"ד שרגא מכניס פוליטיקה לטיעון המשפטי בבג"ץ חותר תחת מעטה הלגיטימיות שהיוריסטוקרטיה מבקשת לפעול במסגרתו. הוא בעצם מוציא מהארון את העובדה שהמערכת המשפטית כיום פועלת לשמר את מוקדי הכוח של ההגמוניה הישנה, אך משתדלת לעשות זאת תחת מעטה "המשפט", למרות שכבר איננו מצויים בעולמות של משפט.
אנחנו מצויים בעולמות של "הדין" - כלומר, האופן שבו בית המשפט מייצר נורמות שאין להן זכר בחוק - ולא בעולמות של "החוק" כפי שנתקבל בכנסת.
כל משפטן סביר יאמר שמעיון בפסקי הדין של ביניש - שבזכות שיטת הסניוריטי אף כיהנה כנשיאת בית המשפט העליון - עולה שרמתה נמוכה, שההנמקה המשפטית שם קלושה, ושקיימת בעיה של חוסר עקביות בפסיקה שלה עצמה.
ההגמוניה הישנה הרסה את עולם המשפט. כיום לא ניתן ללמד משפט חוקתי על בסיס עקרונות יציבים וניתנים לצפייה. האינדיקציה החזקה ביותר לניבוי תוצאות פסק דין היא הרכב השופטים וניתוח, מנקודת ראות סוציולוגית, של המשפט כזירת מאבק בין קבוצות סוציולוגיות על שליטה.
אליעד שרגא, גלי בהרב מיארה ודורית ביניש הם הוכחה לכך שפוליטיזציה של המשפט באה יד ביד עם רמה משפטית נמוכה. ולמעשה, ככל שהרמה המשפטית נמוכה יותר, כך העכבות מפני השחתה פוליטית של המשפט הולכות ופוחתות.
התרעות פיקוד העורף