האשמות אינן ממשלות בראשות נתניהו, האיש שמכהן כאן כבר 16 שנים ברצף כמעט, זה שהעביר כספים מקטאר לחמאס, זה שהתעלם מכל ההתרעות, זה שסירב לסיכולים ממוקדים בזמן, זה שפחד להסתבך בעוד מבצע בעזה. האשמה היא ממשלת בנט. הנה לכם עוד הגדרה מילונית מצוינת לנבזות.
אלא שגם עכשיו, חודשים אחדים לפני הבחירות, נתניהו, לוין וחבורתם אינם מפסיקים לרגע, ואף מאיצים את ההפיכה. כרגע בקנה: פיצול תפקיד היועמ"ש, חוק מח"ש, ההשתלטות על התקשורת ועוד ועוד. ניקח לדוגמה את הצעת החוק לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
על פי ספר ההפעלה הפופוליסטי והטריקים והשטיקים של הרודנות החדשה, כל צעד של ההפיכה צריך להיות עטוף באריזה חוקית ומרשרשת כדי להטעות את הציבור, כאילו אין מדובר בהפיכה רודנית. אחר כך מגיעים השקר הגדול ואחיזת העיניים. במקרה זה לוקחים דילמה שכבר דנו בה בעבר, אך מעוותים את המהות לחלוטין לצרכים אינטרסנטיים ואישיים, מתוך כוונת זדון לחסל את הדמוקרטיה.
ואכן, בעבר נידונה סוגיית פיצול תפקיד היועמ"ש, ויש לה פנים לכאן ולכאן. אך מה שאויבי הדמוקרטיה מעוניינים בו אינו פיצול, אלא ביטול מוחלט של חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה וריקון התפקיד מתוכן. הם אינם מסתפקים בכך ומתכוונים גם להשתלט על תפקיד התובע הכללי, וכל זה קורה כשנתניהו עומד לדין באישומי שוחד, מרמה והפרת אמונים. מה זה אם לא הפיכה משטרית, מה זה אם לא נבזות.
את המשפטנים הדגולים שיושבים בקואליציית נתניהו, לוין ורוטמן, לא מעניינת העובדה שבג"ץ קבע כבר שלוש פעמים, ב־1993, ב־2021 וב־2024 כי היועמ"ש הוא הפרשן של החוק כלפי רשויות המנהל, וכי חוות דעתו מחייבת אותן. כך קבעה גם ועדת שמגר ב־1998.
התרעות פיקוד העורף