עבור ישראל והיהודים בבריטניה מדובר בהתפתחות בעלת משמעות. במשך עשורים, למרות מחלוקות פוליטיות, שתי מפלגות המרכז הגדולות נחשבו לעוגן של יציבות ותמיכה בסיסית בישראל ובקהילה היהודית. גם כשבלייבור הופיעו בעבר זרמים עוינים לישראל, הממסד הבריטי המרכזי שמר בדרך כלל על מחויבות למאבק באנטישמיות וליחסים אסטרטגיים עם ישראל.
כעת, המפה משתנה במהירות. רפורם בראשות נייג'ל פאראג' צומחת על רקע זעם ציבורי בנושאי הגירה, כלכלה וזהות לאומית. במקביל, מפלגת הירוקים מתחזקת בעיקר בערים ובקרב צעירים, ומשלבת אג׳נדה פרוגרסיבית עם קו אנטי־ישראלי בולט. זאת, על אף שמנהיג הירוקים, זאק פולנסקי, הוא יהודי בעצמו. בכמה רשויות מקומיות כבר נשמעים קולות הקוראים לניתוק קשרים עם גופים הקשורים לישראל ולקידום חרמות פוליטיים.
אל תוך הקיטוב הזה נכנס גם השינוי הדמוגרפי. האוכלוסייה המוסלמית בבריטניה גדלה משמעותית בעשורים האחרונים, ובאזורים מסוימים היא כבר מהווה כוח פוליטי מרכזי, בעיקר בשמאל העירוני. סוגיית עזה והיחס לישראל הפכו לנושאים פוליטיים פנימיים בבריטניה, כשמועמדים ומפלגות מתחרים על הקול המוסלמי באמצעות עמדות חריפות יותר נגד ישראל.
ההיסטוריה מלמדת שיהודים נוטים להיפגע בתקופות של קיטוב פוליטי קיצוני. כשהחברה מתפצלת למחנות אידיאולוגיים יריבים, היהודים מוצאים את עצמם פעמים רבות מואשמים בבעיות המדינה. פעם כסמל לגלובליזם וקפיטליזם, ופעם כסמל לקולוניאליזם ופריבילגיה. העלייה בשיח האנטישמי בבריטניה, לצד חוסר הביטחון הגובר בקהילה היהודית, מדגישים את הסכנה.
עבור ישראל, זה רגע של אחריות ושל הזדמנות. אחריות, משום שישראל רואה בעצמה את ביתו הלאומי של העם היהודי, ותמיד קיבלה על עצמה אחריות לשלומם ולביטחונם של יהודים בעולם. הזדמנות, משום שככל שהקיטוב והלחץ על הקהילות היהודיות במערב יגברו, חלק מהיהודים בבריטניה עשויים לבחור להגר. מבחינת ישראל, התקווה היא שהאפשרות הראשונה מבחינתם תהיה עלייה לארץ.
התרעות פיקוד העורף