הממצאים בדבר רמת תלמידי ישראל בתחום השפה העברית עצובים. פחות מ־40% עומדים ברף המבוקש על ידי משרד החינוך, כשהוא כשלעצמו אינו מבטא "ציפיות מדהימות". גם הדיון המתפתח בהמשך לפרסום התוצאות אופייני לבריחה מהעיקר: השאלה אם אלה שלא עומדים ברף המבוקש בכל זאת ייחשבו לבעלי הישגים "סבירים".
מובן שהדיון העיקרי, ביוזמת שר החינוך, היה אמור להיות בשאלה כיצד משפרים מיד את מצב הקריאה, הכתיבה, הבנת הנקרא ויכולת ההתבטאות של התלמידים. למשל, בקריאת ספרות איכותית באופן שוטף על ידי המורים והתלמידים תוך קיום דיונים בכתב ובעל פה על הספר שנקרא. או בקיום שיחות וויכוחים בין קבוצות תלמידים על נושא נבחר והכנת החומר לדיון על ידי התלמידים בהדרכת המורה, מה שמכונה באנגלית debating. וגם בחזרה לתנ"ך – לקרוא עוד ועוד בתנ"ך כדי שנדע אותו על מילותיו ושירתו ותחושתו כפי שידעו גם חילונים רבים בדורות קודמים.
ועם זאת, המשבר בשפה קשור במשברים ערכיים עמוקים לא פחות. ברור לנו כיום שדיבורו וכתיבתו של האדם משפיעים מאוד על מחשבותיו. אנו מדברים הרבה מאוד, מפטפטים את עצמנו לדעת, ואת הדיבור הזה אנו חושבים מחדש בתוכנו, וממנו אנו מפיקים לא מעט ממחשבותינו הבאות. נמהרות הדיבור ושטחיותו מאיצות בתודעה שלנו הסתייגות מהעמקה ומקוריות.
גם בהיבט הזה החיזוק של לימודי תנ"ך וספרות הוא חיוני. ראוי שנרגיל את התלמידים להתחבט ולהתאמץ לא רק בחישובים של המדעים המדויקים (וזה, כמובן, חשוב ביותר) אלא גם בהעמקה באישיות האנושית על כל רבדיה. אין כמו קריאה בתנ"ך ואין כמו הכרת הספרות הטובה כדי לנסות ולהבין את נבכי התודעה האנושית ואת מורכבות האדם.
אי אפשר להתעלם מהכישלון החינוכי הנמשך ומההתנהגות הרופסת של משרד החינוך. אפשר לקבל מראש את כל התירוצים וההסברים ולהניח שיש בכולם היגיון. אכן, הבעיה לא התחילה לאחרונה ולא תסתיים בקלות ובמהירות. אבל ההתמודדות הנמרצת והתקיפה עימה חייבת להתחיל מיד. לשם כך אי אפשר להמתין לשינוי רדיקלי בתוכניות הלימודים או במוטיבציה של המורים עצמם. נושאי הדגל יכולים להיות גם מרצים מהאוניברסיטאות, סופרים ומשוררים, שיגויסו לפעילות חירום בבתי הספר.
דלות בדיבור, בכתיבה ובמחשבה היא גורם מובהק לגסות רוח, לאלימות מילולית ולהוצאת תסכולים באופן תוקפני. במובן זה, "שפת האם" היא הרבה יותר ממילים. היא עולם תוכן שאמור לעבור בין הדורות. אפרים קישון אמר בזמנו שישראל מיוחדת גם בכך שהבנים והבנות מלמדים את הוריהם את שפת האם – העברית. נדמה שלבית הספר הזה הפסקנו ללכת.