יום ירושלים: זה לא מצליח להיות לי באמת יום חג | מאיר עוזיאל

תעשייין בכיר שמעסיק מעל אלף עובדים סיפר לי שיש לעובדים כמה ימי בחירה כימי חופשה. אפשר לבחור אחד מהם, נניח יום ירושלים, פורים, יום השואה, יום הזיכרון, תשעה באב ועוד. ואפשר לבחור את אחד במאי. כמעט אף פועל או עובד במפעלים שלו לא בוחר באחד במאי כיום חופשה. החג הזה נעלם. גם יום ירושלים יכול להיעלם בעתיד. אם הוא לא נקלט הוא ייעלם, כמו מילים שלא נקלטו בשפה. כמו שח רחוק.

יום ירושלים הוא יום שבו שחררו את ירושלים ואת הכותל, וזה היה גם יום שבו כמעט איבדתי את אהובתי. היא הייתה אז רק חברה שלי וחיילת. כתבתי לה במכתב שעמדו לי דמעות בעיניים כששמעתי ברדיו ששחררו את ירושלים ואת הכותל, והיא אמרה לעצמה: מה אני עושה עם הנמטודה הזה? עם הרכרוכון הזה? הייתי קרוב לאבד אותה. עד היום היא צוחקת עליי בגלל המכתב הזה.

יום ירושלים היה צריך להיות בשבילי בעצם בעל משמעות. אבא שלי נולד בירושלים העתיקה, סבא שלי נולד בירושלים, אבא של סבא שלי וגם סבא של סבא שלי נולדו בירושלים, ומי יודע כמה דורות לפני זה (אני כמובן קלקלתי). מישהו במשפחה שלנו חקר ומצא שדרך הצד הנשי של המשפחה, משפחת אלישר, אנחנו בירושלים העתיקה מאז 1504.

על העיר העתיקה כתב יפה בהרבה ספרים יעקב יהושע, אבא של א.ב. יהושע. הוא מזכיר גם את משפחתי, אבל אני חלש בירושלמיות. גרנו בתל אביב, שבה אני מגיל שנה וחצי. מה שאני נוהג לספר תמיד על ירושלים העתיקה הוא שכשהייתי צעיר, וירושלים עדיין לא הייתה משוחררת, סבתא שלי נהגה להשוות מחירים של מצרכים למחיר שהיא זכרה מהעבר. כשהיא הייתה קונה עגבניות או ענבים, היא הייתה נאנחת ואומרת: “כל כך יקר, בעיר העתיקה זה היה יותר זול".

ובכן, אני באיטליה, ואני מדבר עם איטלקים, ואולי יש קונספירציה עולמית שגורמת לי לפגוש תמיד רק אנשים שאוהבים את ישראל, ולכל הפחות מבינים את מצבנו, אבל ככה זה. אני תמיד אומר שאני מישראל, ואחרי כמה וכמה שיחות ארוכות אני יכול לצטט אדם צעיר ברומא שבשיחה איתו ידע שישראל קמה ב־1948 וידע שאנחנו עם עתיק, והתעניין מאוד, ועוד אדם, גם הוא צעיר, שדיבר איתי על תל אביב, והתעניין במרחק שלה מירושלים. אדם מבוגר שאל את אשתי בזעזוע: "מה? הם רוצים להרוג אתכם?". היא ענתה לו: "כן. כמו היטלר".

בין השיחות הייתה שיחה עם אדם, בן 51 לדבריו. זה התחיל כשהוא ניסה לנחש מניין אנחנו. מגרמניה? ענינו: לא. מהולנד? לא. מאיפה? ענינו: מישראל. הוא התפעם: “איזו תרבות גדולה יש לכם! השפה שלכם כל כך מעניינת אותי" (במקרים כאלה אני תמיד אומר לאיטלקים שזו השפה שישו דיבר בה עם אמא שלו ועם חבריו, והייתי יכול לדבר איתו בקלות, וגם במקרה שהייתי פוגש את דוד המלך הייתי יכול להתחיל לדבר איתו בלי בעיה, והוא היה מבין).

האם אתם חושבים שבגלל שהאיטלקים לא מתקיפים אותי אני לא מתקיף אותם? אני מתקיף, ואומר: “אתם צריכים לעשות ילדים". גם לאנשים הצעירים שציטטתי קודם אמרתי זאת. שלושתם בלי ילדים. “תצילו את איטליה!", אני צועק עליהם, “תצילו את התרבות המערבית. תעשו ילדים. עכשיו!". אבל לא על ישראלי שמבקר את התנהגות האירופים מספרים לכם, רק על אירופים שמבקרים את הישראלים.

לא רק שאייל לא בחר בה, אף אחד לא בחר בה. נוצרו זוגות והיא נשארה לבד. ואז המורה אמרה לה: “טוב, אין לך בן זוג, את לא יכולה להישאר, תצאי". כל הכיתה הביטה בה כשהיא הולכת לאורך כל אולם הספורט לעבר הדלת, ויוצאת. במשך כל הדרך הביתה היא בכתה. וגם בבית, עד למחרת.

למחרת חברה שלה אמרה לה: “ישבתי עם אייל בהפסקה מהחזרות והוא אמר לי שהוא רצה לבחור אותך, אבל חשש, והוא בשוק שאף אחד אחר לא בחר אותך, כי את הכי יפה". בקיצור, היא ואייל כבר שמונה שנים ביחד.

מבוסס על סיפור אמיתי. גם דברים כאלה קורים, חבל שזה קרה אחרי שלוליות של דמעות.