ספק רב אם הטנקים של צה"ל ישובו לשעוט בקרוב בחוצות עזה. אבל פרויקט "מועצת השלום" מיצה את עצמו ועומד בפני התרסקות, והדיפלומט הנכבד מבקש להראות לכל הצדדים כי הוא מנסה בכל מאודו להצילו. מה עוד שבפגישה ישבו לצידו שני שליחים מטעם הבית הלבן. המעמד מחייב, וגם התקוות שתלו בו שולחיו.
זמן קצר אחרי שסיים את פגישתו עם נתניהו, כינס מלאדנוב עיתונאים זרים במזרח ירושלים. "הדלת לשיפור עתידה של עזה עדיין נעולה", אמר למצלמות, "זה לא מה שהובטח לפלסטינים, וזה לא מה שהם ראויים לו". מלאדנוב ציין כי חמאס מחזקת את משילותה ברצועה ומטילה מיסים על האוכלוסייה. משמע משקמת את ריבונותה, כמו גם את מצבה הכספי. הוא הזהיר מפני ההזנחה המסתמנת. "ייקח שנות דור לשקם את עזה".
נבואת זעם
בחמאס רואים בפרויקט השיקום מיזם לטובת ישראל. זו הייתה יוזמה יומרנית ממילא, שהביאה עליהם כמה סייגים ולמעשה חתרה לחסלם. כל אלה יוסרו מעליהם: קבינט השרים הפלסטיני, שעדיין מחכה בקהיר לאות כדי להיכנס לרצועה, נכלם ובלי שגייס ולו פרוטה; הכוח הצבאי הרב-לאומי שהובטח, ואף לא אחד מחייליו הגיע; גם לא כוח השיטור החדש, אותם אלפי שוטרים פלסטינים, במימון מוחמד דחלאן, שהיו אמורים לתפוס את מקומה של חמאס בכל הקשור לחוק וסדר.
בקריסת הפרויקט כולו תישאר חמאס לבדה מול ישראל. מצומקת יותר, מוכה, אבל עם הנשק ביד ובלי שהניפה דגל לבן. במושגים שלה, אחרי שנתיים של לחימה, זהו ניצחון. והשיקום? והמיליארדים שהובטחו? החמאסניקים ידעו מראש שכל זה יישאר על הנייר.
את דברי מלאדנוב השבוע בירושלים יש לראות כנבואת זעם, כפעמון אזהרה. רבים מן הישראלים סבורים כי המצב הנוכחי אכן איננו רע. חמאס הוחזרה שני עשורים לאחור, והשליטה הישראלית על הרצועה מהודקת למשעי. ואכן, לזמן הקרוב אפשר לומר בזהירות כי יישובי העוטף ואזור הדרום ייהנו מביטחון. אבל לא כך בעתיד הנראה לעין.
עזה לא תלך לשום מקום, וחמאס תמשיך להתחזק ולהילחם. ראשי חמאס אינם מסתירים זאת ומצהירים בריש גלי כי מבחינתם המאבק נמשך. יש להם כעשרת אלפים רובים, ואף שהוא קטן ומפורק לעומת מה שהיה בעבר, עדיין מדובר בארגון גרילה הרואה בישראל אויב וניחן באורך נשימה.
כמה לקחים הונחלו לנו באותה שבת נוראה של 7 באוקטובר. אחד מהם היה כי מי שסוגר את עזה בסורג ובריח ומפנה לה את גבו, סופו שתקום עליו במוקדם או במאוחר. עזה של היום אומנם חלשה מכפי שהייתה ערב הטבח, אבל עודה נצורה, ענייה ומוזנחת. בתוך אוכלוסייתה יש אלפי ילדים שחוו טראומה קשה. הם ראו קרובי משפחה, אחים או הורים נקטלים מול עיניהם.
ברצועה אין מערך לבריאות הנפש, ואף לא אחד מהם טופל כדי לרפא את המהלומה. על כן הפצעים שלהם הם פצצה מתקתקת. ילד כזה לא צריך לגייס לארגון כלשהו בעוד שנה, שנתיים או חמש. הוא כבר מגויס.
"השבח לאל, אתה שהיד"
אמל אל-חיה סיפרה כיצד נהרג כל אחד מהם מאש צה"ל והודתה לאלוהים. "השבח לאל שאתה שהיד, חביבי, השבח לאל ריבון העולמים", תיארה את תגובתה לאחר הבשורה על מות בנה עזאם. "השתחוויתי סגידת הודיה לאללה הנשגב והנעלה על כך שהוא חלל, השבח לאל ריבון העולמים". על מות בנה חמזה אמרה "אללה ישתבח שמו אִפשר לי לומר שאני רוצה מות קדושים ולא פציעה".
ח'ליל אל-חיה הוא מקובעי המדיניות של חמאס. לאן שילך, זכר ילדיו ונכדיו יהיה איתו. אדם סביר בעשור השביעי או השמיני של חייו מוצא את אושרו בסביבתו הפרטית. לח'ליל אל-חיה אין סביבה פרטית. או שהיא עלתה לשמיים, או הופקעה למען המאבק הלאומי. ואין לו הרבה מה להפסיד.
התרעות פיקוד העורף