מאז אותו רגע בילדות, נדמה שהעולם כולו עבר סדנה מזורזת בשדרוג שמות תואר. זה התחיל בקטן: הספר השכונתי הפך ל"מעצב שיער", השרת השתדרג ל"מנהל אחזקה", ואיש המכירות הוא כיום "מנהל קשרי לקוחות".
אבל אז הגיע ההייטק ולקח את המשחק הזה לקצה. שם לא מסתפקים בשדרוג, אלא עברו למיתוג מחדש בעל אפיל בינלאומי. תמיכה טכנית? זה נשמע כמו מישהו שמתקן מדפסות. קראו לזה Customer Success. מנהל פרויקט? משעמם. Product Manager נשמע הרבה יותר אסטרטגי. וכל מי שכותב שורת קוד אחת הוא כבר לא "מתכנת" אלא "מהנדס תוכנה". השדרוג הכפול – גם מילה מפוצצת וגם מעבר לאנגלית – יוצר הילה של יוקרה סביב תפקידים שלעיתים הם בנאליים לחלוטין.
דיבור פשוט
שיא האומנות של ה־Framing המילולי שמור כמובן לזירה הפוליטית. שם המילים הן כלי הנשק היעיל ביותר בארסנל. זה לא שפוליטיקאי מסוים לקח שוחד. הוא פשוט "מעד". הכסף היה, כך משתמע, בתוך הבור, והוא פשוט נפל, ללא כוונה או מודעוּת, לתוכו.
הסכנה האמיתית בלהטוטים המילוליים הללו היא שהם לא רק מייפים את המציאות, אלא גם משבשים את מערכת ההפעלה המוסרית שלנו. הם מבלבלים את האינטואיציה הבריאה שלנו וגורמים לנו להנהן בהסכמה מול מהלכים שהיינו דוחים בכעס אילו היו נאמרים בשפה פשוטה וישירה. כשאנחנו מפסיקים לקרוא לילד בשמו, אנו מאבדים את היכולת להבחין בין טוב לרע ובין אמת למניפולציה.
הגיע הזמן שנתחיל לקלף את השכבות המילוליות המהודרות ונחזור למילים הפשוטות, הברורות והחשופות. כי רק כשמפסיקים לדבר בסיסמאות של "פוטנציאל לא ממומש", אפשר להתחיל להסתכל למציאות בעיניים – ולנסות לתקן אותה באמת.
התרעות פיקוד העורף