גם פינלנד, המציגה לעיתים עמדות ביקורתיות כלפי ישראל בזירה הבינלאומית, חתמה על עסקאות ענק עם ישראל לרכישת מערכות הגנה. כשביטחונן הלאומי עומד על הפרק, מדינות אירופה יודעות היטב למי לפנות.
התופעה אינה חדשה. כבר מראשית המדינה הבינו מנהיגיה כי מדינות העולם פועלות בעיקר מתוך אינטרסים. ישראל פיתחה במשך עשרות שנים "דיפלומטיית נשק", שבמסגרתה סיפקה סיוע ביטחוני וטכנולוגי למדינות רבות באפריקה, באסיה ובאירופה, לעיתים מתוך תקווה שהדבר יתורגם גם ליחס הוגן יותר כלפיה. בפועל, לא פעם אותן מדינות נהנו מהסיוע הישראלי, אך הצביעו נגדה באו"ם או הצטרפו לחרמות נגדה כשהדבר השתלם להן פוליטית. חז"ל תיארו זאת כבר לפני אלפי שנים במשפט: "בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן".
האירוניה גדולה עוד יותר כשנזכרים בעברן של חלק מהמדינות הללו. ספרד הייתה אחת האימפריות הקולוניאליות האכזריות בהיסטוריה והולנד הייתה שחקנית מרכזית בסחר העבדים ובדיכוי עמים באסיה ובאפריקה. אין פירוש הדבר שישראל פטורה מביקורת, אך יש בכך כדי להעלות שאלה פשוטה: כיצד מדינות בעלות עבר כה מורכב מציבות עצמן בעמדת מטיפות מוסר מוחלטות?
מדינות אירופה ימשיכו אולי לגנות את ישראל בפומבי כשהדבר ישרת את דעת הקהל שלהן, אך כל עוד ביטחונן תלוי בטכנולוגיה ישראלית, הן לא באמת יוכלו לוותר עליה. לכן, ישראל אינה צריכה לבנות את ביטחונה או את ביטחונה העצמי על מחיאות כפיים באירופה, אלא על עוצמתה, חדשנותה ויכולתה להגן על עצמה.
התרעות פיקוד העורף