הטעות ההיסטורית חוזרת: רצועת הביטחון החדשה הופכת למלכודת מוות | אלון בן דוד

"ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים", הטעים קרל מרקס, "פעם כטרגדיה ובפעם השנייה כפארסה". בלבנון אנחנו מוצאים את עצמנו בשלב הטרגדיה. טרגדיה של כבר יותר מ־20 משפחות שעולמן חרב עליהן מאז שחידשנו את הלחימה בדרום לבנון, שמועצמת מהעובדה שמי שמוביל אותה, בכירי צה"ל, הם בוגרי מצעד האיוולת בלבנון של שנות ה־90.

כוח של שתי יחידות מיוחדות פעל השבוע במרחב הליטני. לוחמים של חיזבאללה עקבו אחריהם, ניתחו נכון את התוואי שבו ילכו, הניחו מטען והפעילו אותו כשהם צופים על הכוח. ארבעה לוחמים נפצעו. העתק מדויק של לוחמת הגרילה שהפעיל חיזבאללה נגד צה"ל בדרום לבנון בשנות רצועת הביטחון, 1985־2000. במשך 15 שנה השחיז חיזבאללה את הלהב שלו על גופם של חיילי צה"ל ששהו בלבנון. הוא השתכלל ולמד מהחיכוך היומיומי איתם והפך מארגון טרור לצבא גרילה מיומן. לאחר הנסיגה מלבנון בשנת 2000, הוא בנה את עצמו לצבא של ממש.

בימים האלה, חיזבאללה, שהוכה קשות ב־2024, חוזר לדפוסי גרילה - שלא דורשים כוחות גדולים, אלא עקיצות בלתי פוסקות של אלפי המטרות שצה"ל פרש מולו בתוך אזור הביטחון החדש. האמצעים השתכללו, אבל הרעיון נשאר דומה: לאתר את נקודות החולשה של האויב ולהכות, לא מתוך תקווה להכריע, אלא בכוונה להתיש.

זמן קצר לאחר הקמת אזור הביטחון הקודם בדרום לבנון, ב־1985, הנחה אלוף פיקוד הצפון יוסי פלד לתלות בכל מוצב את השלט "המשימה: הגנה על יישובי הצפון". דורות של לוחמים ששירתו אז ברצועת הביטחון האמינו בזה בכל מאודם. מדי חודש הייתי מבקר אותם בלבנון, ותמיד היה לוחם שהיה מצביע על האורות של מטולה או זרעית ואומר: "אנחנו כאן כדי שהם יישנו בשקט".

אבל זו הייתה אמונה חלולה. בכל פעם שצה"ל פגע באזרחים לבנונים - ירה חיזבאללה אל יישובי הצפון והוכיח שאזור הביטחון לא מספק להם הגנה. גדי איזנקוט, אז מח"ט גולני, היה הראשון שהעז לכפור בעיקר וטען כי אזור הביטחון הופך את תושבי הצפון למגיני חיילי צה"ל, במקום שזה יהיה ההפך.

כך גם היום. בכל יום אנחנו מקבלים כמה תזכורות לכך שרצועת הביטחון החדשה לא יכולה לספק הגנה לתושבי הצפון, לא מרקטות ולא מרחפנים, והיא אפילו, כפי שהוצהר, אינה מרחיקה אותם מטווח טילי הנ"ט. לפני כעשרה ימים פגע טיל נ"ט של חיזבאללה בעמדת צה"ל ברכס החממיס - מרחק 300 מטרים ממטולה. מי שירה אותו יכול היה באותה מידה לפגוע בבית במושבה הגלילית.

לפני 35 שנה החל חיזבאללה להתמקד בלוחמה תודעתית. המוטו שלו היה: "פגיעה בחייל אחד תגרום לאמא אחת לבכות. צילום של אותה פגיעה יגרום לאלפי אמהות לבכות". נשק רחפני ה־FPV המונחים בסיב התאים לו כמו כפפה ליד. זה נשק שההרגשה לגביו היא שהפגיעה אישית. הוא לא רקטה שפוגעת בך באופן אקראי, אלא משהו שרואה אותך ובוחר לרדוף אחריך.

כשרואים את הסרטונים מאוקראינה של לוחמים שמתחננים על חייהם אל מול הרחפן, אפשר רק לקוות שלא נראה כאלה גם אצלנו. גם אחרי ארבע שנים של מלחמה האוקראינים עדיין לא מצאו פתרון אחד הוליסטי לאיום הרחפנים. אצלנו, מערכת הביטחון מטילה כל טכנולוגיה קיימת למעבדה החדשה שקמה בלבנון. כל אמצעי קיים לגילוי, יירוט או התגוננות מפני רחפנים - נכנס ללבנון, בלי יותר מדי בדיקות היתכנות.

כבר היום פרושות שם רשתות דיג להגנה על מגננים ועל רכב, אמצעי ירי מדויק (Smart Shooter), קליעים מתפזרים, רחפנים מטילי רשת, תיל מתגלגל שאמור לקרוע או לשרוף את הסיב של הרחפן, לייזר, וכמובן כיפת ברזל. האתגר הגדול ביותר מהם הוא היכולת לגלות את הרחפן מבעוד מועד. גילוי מוקדם מגדיל את סיכויי היירוט או ההתגוננות. בתחום הגילוי נפרשו חיישנים מכל הסוגים: מכ"מים ואמצעים אופטיים ואקוסטיים.

יש פרשנים שאומרים ש"ידי צה"ל כבולות" בגלל "הפסקת האש" שכפו האמריקאים. ובכן, גם אם כל הנצרות של צה"ל יהיו פתוחות - האמת היא שאין לצה"ל מטרות שהשמדתן תעצור את הלחימה. אין לו גם דרך לנטרל את חיזבאללה, אלא אם כן נשלח אותו לכבוש את ביירות ואת בקעת הלבנון. מה כן יש לנו? הזדמנות נדירה של ממשלה לבנונית נחושה להילחם בחיזבאללה ודעת קהל לבנונית שנמצאת לצידה. אבל ישראל לא באה למו"מ עם לבנון עם כוונות להסכם, אלא כמי שכפאה השד טראמפ.

אפשר להשיג הסכם הפסקת אש טוב בלבנון, כזה שינתק את חיזבאללה מאיראן ושיספק לממשלה הלבנונית משאבים לבנות צבא חזק מספיק להילחם מול חיזבאללה. בשביל הסכם כזה צריך לשלוח נציגות בדרג גבוה מהשגריר בארה"ב, וצריכה להיות נכונות ישראלית לעזור בכנות לממשל הלבנוני.