לא רק היסטוריה: האזהרה שמסתתרת במוזיאון היפה בפראג | דפנה נתניהו

אין שום דבר יפה, נכון, מוסרי או צודק בהשקפה הקומוניסטית וגרורותיה. ואם משהו מכל מה שנכתב במאמר הזה מצלצל לכם מוכר באופן מטריד – אחראי לכך רק דמיונכם הפרוע

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
מוזיאון הקומוניזם בפראג
מוזיאון הקומוניזם בפראג | צילום: רויטרס
2
גלריה

הוא ניכר במבנים הממשלתיים העצומים, המגושמים, נעדרי החן, הממוקמים במרכזי הערים לצד הבתים המרהיבים של התקופות שקדמו, ובשיכונים רבי־קומות מכוערים, זהים זה לזה בצורתם, שמספרם וצפיפותם עולים ככל שמתרחקים ממרכז העיר, והמשדרים אנונימיות אחידה ומדכאת.

בכיכר מרכזית, לצד בתי הקפה האירופיים המגישים קפה מעולה ועוגות שקשה לעמוד בפניהן, חנויות קטנות המציעות מוצרי עור וזכוכית ממיטב המסורת הצ'כית לצד חנויות של רשתות מוכרות, שוכן כמעט חבוי "מוזיאון הקומוניזם". הצ'כים מקפידים, גם באמצעות סיורים מאורגנים לתלמידי בית ספר, לא להשכיח את נפלאות המפלגה הקומוניסטית, שתחת שליטתה זכו לחיות בין 1948 ל־1989, בפיקוח והדרכה צמודים של ברה"מ.

בתקופה זו נידונו בצ'כוסלובקיה של אז למאסר פוליטי 205,486 איש; 248 איש הוצאו להורג, ובהם אישה אחת; ובניסיונות חציית הגבול נורו למוות 145 איש, 96 אנשים חושמלו ו־11 אנשים טבעו. כ־15 אלף אסירים, רובם בשל דעותיהם הלא נכונות, אולצו לכרות אורניום ששימש לייצור נשק גרעיני בברה"מ עד 1953. הם נחשבו למיותרים. בסך הכל, בין 1948 ל־1961 יותר מ־60 אלף איש נכלאו במחנות העבודה לכריית אורניום, שהיו למעשה מחנות מוות, ללא אמצעי הגנה ובתנאים של טרור.

משפטים פוליטיים היו כפופים לתוכנית מראש של המפלגה, שהייתה חובה להיצמד לה, ושקבעה כמה אנשים יידונו למוות וכמה למאסר עולם. מנגנון הדיכוי המתוחכם וריכוז הכוח בידי הקומוניסטים הניבו מאות משפטי ראווה פוליטיים. קורבנותיהם כללו את האליטה הפוליטית הקודמת, אנשי כמורה, אתלטים ואומנים. אולם היו ביניהם גם קומוניסטים נאמנים.

המשטרה החשאית עבדה בשיתוף פעולה עם מומחים סובייטים: תחילה נבדו ראיות; ואחר כך "מבצעי העבירות" שהופללו על ידי אותן ראיות אולצו להודות בפשעים שתאמו אותן - לא לפני שעברו מסכת ברוטלית של עינויים פיזיים ופסיכולוגיים (כולל הזרקת חומרים), שבסופה הודו הנאשמים למעשה בכל דבר. הגל העיקרי של המשפטים הפוליטיים נמשך עד 1953. את פסקי דין המוות לא קבעו השופטים, אלא ארגונים בתוך המפלגה הקומוניסטית.

# # #

מוזיאון הקומוניזם בפראג
מוזיאון הקומוניזם בפראג | צילום: רויטרס

הנתונים הללו משקפים את האידיאולוגיה הקומוניסטית - על כל גלגוליה, מופעיה, ארגוניה, סיסמאותיה, תחפושותיה, כינוייה המתעתעים ומעלליה - מפרסום "הקפיטל" של מרקס ועד היום. תמציתה היא הזלזול העמוק והמוחלט שלה ושל חסידיה ושוטיה באדם - בשכלו, בנפשו וברוחו.

הזלזול בשכל האנושי מתבטא קודם כל בפשטנות של חלוקה לשניים של כל קבוצת אנשים, של כל דילמה, של כל סוגיה – יש הצד הטוב והצד הרע, הנכון והלא נכון, הנאור והחשוך וכדומה, תוך ביטול המורכבות האנושית. ואם יש קושי בהצגת המציאות בצורה פרימיטיבית זו, אז מה הבעיה? תמיד ניתן להשתמש בשקרים ובסילופים, גלויים וסמויים, כדי ליצור את התמונה הרצויה. וכך אפשר לארוז כל נושא וכל מעשה בזוי או נפשע בסיסמאות קליטות שמייתרות כל בחינה והתבוננות, ולהעניק להם שמות מושכים, שבאמצעותם ניתן לנטוע באנשים את התחושה שהם בצד הנכון, ולהניע אותם לפעולה, או לפחות לאי־התנגדות. כל מה שנדרש מהם הוא דקלום וציות.

הזלזול מצד ההשקפה הקומוניסטית על שלוחותיה כלפי נפש האדם מתבטא קודם כל בייחוס מניע יחיד לאדם - המניע הכלכלי החומרי - שנתפס גם כשורש כל רע בכל חברה. גישה זו נותנת למשטרים הקומוניסטיים הצדקה להלאמה של המשאבים, אמצעי הייצור, המפעלים, הבנקים, חברות הביטוח והעסקים הפרטיים, כלומר לשוד מאורגן, בחסות החוק, של רכוש הנתינים, מפעלי חייהם ומפעלי משפחותיהם לדורותיהן.

כך ניתן להותיר את הנתינים בעוני מחפיר, כשכל מעייניהם נתונים לפרנסתם הבסיסית. כך גם ניתן להצדיק רדיפה וכליאה של יריבים פוליטיים "רודפי בצע".

לאדם לפי תפיסה זו אין שאיפות רוחניות, רגשיות, אידיאולוגיות, רעיוניות, לאומיות או דתיות - ודאי לא מוצדקות וראויות להגנה. שליטה טוטלית כזו, המכוונת גם להכחשת נפש האדם, מתאפשרת באמצעות שימוש בשקרים, שיבוש ההבדל בין טוב לרע וביטול ההבחנה בין אמת לשקר. היא מתאפיינת בעידוד לבגוד באנשים הקרובים להם ביותר למען המפלגה, ובכך מערערת גם את ההבחנה בין מוסרי לבלתי מוסרי, תוך ריסוק של הסולידריות המשפחתית והחברתית ושל רגש החמלה. באופן דומה מתירים את דמם ושוללים את חירויותיהם, רכושם ושמם הטוב של מי שהשלטון מגדיר כאויב.

לא רק היעדר שכל והיעדר נפש מייחס מנגנון הדיכוי הקומוניסטי לאדם, אלא גם היעדר רוח. במקום ערכי היופי שהתפתחו במשך אלפי שנים בעולם הקפיטליסטי/הקולוניאליסטי/האימפריאליסטי, ובכלל זה ציור, פיסול, אדריכלות, ספרות ותיאטרון, מוגשים לקהל כאומנות פלקטים ופוסטרים שבהם מוצגים פועלים "יפים" בשדות או במפעלים, פסלי ענק מגושמים והצגות תיאטרון רוויות מסרים נכונים. הצנזורה הטוטלית חלה כמובן גם על אמצעי ביטוי של יריבים פוליטיים בספרות, בתקשורת ובאקדמיה.

אז לא, אין שום דבר יפה, נכון, מוסרי או צודק בהשקפה הקומוניסטית וגרורותיה. ואם משהו מכל זה מצלצל מוכר באופן מטריד - אחראי לכך רק דמיונכם הפרוע.

תגיות:
השמאל הישראלי
/
צ'כיה
/
קומוניזם
/
פראג
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף